גירסת הדפסה

לראשית שירת הבקשות בירושלים במאה הי"ט

אדוין סרוסי

אמירת שירת הבקשות קודם עלות השחר בכמה שבתות בחורף היא מנהג קדום בקרב יהודי ספרד והמזרח בתפוצות, אשר עבר שינויים ובאחרונה הייתה לו עדנה בארץ. פרופ' אדווין סרוסי בודק את שורשי הנוסח הספרדי הירושלמי של מנהג זה ומציין כי שתי מסורות של שירת בקשות הובאו לירושלים מחלב, האחת באמצע המאה ה-19 והשנייה בסופה. הראשונה בהן התפתחה לכדי נוסח ירושלמי, אשר פייטנים מקומיים הטביעו בו את חותמם.

תוכן:

מבוא

א.  הקמתה של חבורת הזמרים 'ויעתר יצחק' ב'קהל ציון'

ב.  שירת הבקשות לפי 'יצחק ירנן'

ג.  זמרת הפזמונים ב'יצחק ירנן' וצביונה העות'מאני

ד.  ה'פאסיל' העברי ב'יצחק ירנן'

ה.  גורל שירת הבקשות לפי 'יצחק ירנן'

ו.   שירת הבקשות מארם-צובא בירושלים בסוף המאה ה-19

ז.  תיעוד מוסיקאלי של שירת הבקשות בירושלים העתיקה

סיכום

הפניות ביבליוגרפיות

 

מבוא

באשמורת השבתות בחורף, כמה בתי-כנסת בירושלים הומים מתפללים הנאספים לשירת הבקשות. כינוסים אלה, הנערכים בקרב יהודי ספרד והמזרח, הפכו להיות חלק קבוע וססגוני בהווי הדתי בעיר. אולם למרות העניין שמנהג זה מעורר בקרב חוקרים, מעטות הן ידיעותינו על התפתחותו המוסיקאלית בירושלים.1 אנסה להלן לשרטט קווים בגיבוש המוסיקה של שירת הבקשות בירושלים, בעיקר תוך ניתוח של אסופות שירים שנדפסו לצורך זה.

שירת הבקשות בירושלים מזוהה כיום עם מסורת שמרכזה בבית-כנסת 'עדס' של העדה החלבית, בבית-הכנסת 'יששכרוף-בביוף' בשכונת הבוכרים ובבתי-כנסיות אחרים בעיר. מסורת זו מבוססת על 'ספר הבקשות לשבת' בעריכת ח"ש עבוד. ידיעת רפרטואר הבקשות לפי קובץ שירים זה הפכה להיות. במרוצת המאה העשרים חובה על החזנים 'הספרדים-ירושלמים', ללא קשר למוצאם העדתי. ואכן מומחים מובהקים בשירת הבקשות קמו מקרב יהודי תימן, פרס, כורדיסטן, עירק ובוכרה שמקום מושבם וחינוכם בירושלים.

על אף היוקרה של שירת הבקשות 'הירושלמיות', מתכונתה הנפוצה כיום היא חדשה יחסית בירושלים. ידוע למזמרי הבקשות, אוהדיה וחוקריה, כי המוצא האמיתי של מסורת זו הוא בארם-צובא, וההזדקקות לספר 'הבקשות לשבת' היא סימן מובהק למוצא המסורת, כפי שאראה להלן.2 אולם השאלות מתי ובאלו נסיבות הועתקו הבקשות מארם-צובא לירושלים לוטות בערפל. יתרה מזו, ספרדי ירושלים העתיקה ידעו לספר על שירת בקשות 'ירושלמיות' שונות מבחינה מוסיקאלית מהרפרטואר הנהוג כיום. מסורת ישנה זו טרם נחקרה. בחלק האחרון של מאמר זה אראה, שכמה מלחניה תועדו בעבר.

 

א.       הקמתה של חבורת הזמרים 'ויעתר יצחק' ב'קהל ציון'

על קיר בבית-הכנסת הספרדי 'רבן יוחנן בן זכאי' (ריב"ז) ברובע היהודי בעיר העתיקה היה קבוע עד מלחמת השחרור לוח שהנציח את 'סי[ניור] רפאל יצחק אלטאראס נר"ו' ותרומותיו לשחזור מבנה זה. הכתובת נעתקה בידי מ"ד גאון, שהתוודע אל אלטאראס באמצעות קובץ נדיר, רב חשיבות לענייננו: הספר 'יצחק ירנן', שלפיו שרו את הבקשות בעיר העתיקה בבית-הכנסת 'קהל ציון'.3

הספר "יצחק ירנן' (ירושלים, תרי"ד, 64 דפים, דף כה מופיע פעמיים) כולל, נוסף לשער, הקדמת המחבר, סוף דבר ומפתח - 127 פיוטים המחולקים בצורה ברורה לשתי חטיבות: 'הבקשות' (25 פיוטים) ו'פזמונים' (102 פיוטים). הספר נמנה עם הסוג המיוחד של אסופות פיוטים המיועדות באופן מובהק לביצוע מוסיקאלי בפי זמרים בקיאים במלאכת המוסיקה העות'מאנית האמנותית. הדבר עולה אחרי בדיקה מדוקדקת של תוכן הספר, המינוח המוסיקאלי בו וההשוואה עם מקורות קדומים יותר. אופן ההדפסה של הספר מקשה מאוד על פענוח ארגונו המוסיקאלי. גם הטקסטים סודרו ברשלנות ועם טעויות למכביר. אולם תוך הסתייעות במקורות אחרים בדפוס ובכתבי-יד אפשר למקם ספר זה ברצף ההתפתחות ההיסטורית של אסופות שירי קודש מסוגו.4 את המבנה 'המוסיקאלי' שלו אבהיר להלן, אחרי בירור הנסיבות שהביאו להדפסתו.

רפאל יצחק אלטאראס היה נצר לאחת ממשפחות ה'פראנקוס' המכובדות מארם-צובא, ששלוחותיה היו פזורות ברחבי הקיסרות העות'מאנית, בעיקר בבוסניה. המעט הידוע עליו נמצא במבוא ובסוף דבר לספר 'יצחק ירנן'. הוא עלה לארץ בשנת 1845 וסבל מייסורים רבים בהיותו חשוך ילדים, על כן הקדיש את הונו ומרצו לפעולות צדקה ולמפעלי חינוך בישוב היהודי דל האמצעים בירושלים. בין שאר פעולותיו, הוא סייע במימון השיפוץ היסודי שנעשה בבית-הכנסת "קהל ציון'. שכלל ארון-קודש חדש, סיוד וריצוף, ועל כך זכה להנצחת שמו על כותלי ההיכל הזה.5 הוא גם הקים חבורה לשירת הבקשות. במבוא ל'יצחק ירנן', אחרי ציון דברי חז"ל: 'כל המרבה בשירות וזמירות [...] הרי זה משובח', כותב אלטאראס:

 

והנה ידוע אשר העת והזמן המיועד והמסוגל ביותר לשאת ר[י]נה ותפלה לפני הבורא ית"ש [יתברך שמו] הוא באשמורות הבוקר לעורר השחר ברחמים ועת רצון לה' על גאולותינו ופדות נפשנו [...] אני הגבר [...] זה כארבעה שנים נתתי את לבי לתת יד ושם בבית ובחומת ה', לפאר ולרומם בית מקדשינו מעט. הבית הכנסת הגדולה אשר בתוככי ירושלים ת"ו [תיבנה ותיכונן] הנקרא קהל ציון יב"ץ [ייבנה בצדקה], ובעזה"י [ובעזרת ה' יתברך] תיקנתי עמודיה ואשיותי'[ה] בכל פאר והידור [...] וזה שנה נתתי את לבבי להרבות כבוד שמים ב"ה וכבוד הבית הגדול הזה שישמע בתוכה הקול קול יעקב בשירים ותשבחות תמיד, ויסדתי בעזה"י חברת שומרים לבוקר לעמוד בהיכל ה' באשמורות הבוקר ולשיר לפני ה' כפיות טהורות הכל קדש וטהור לה' תינוקות של בית רבן אשר עליהם העולם עומד [ ...] וב"ה גם זאת עלתה בידי ובכל יום ויום קודם עלות השחר, השמש הולך סובב בחוצות ירושלים להעיר נערי בני ישראל הקטנים יאספו עדרים צאן קדשים [...] הם ומלמדיהם בבית ה' ויעירו את השיר עד בא זמן התפלה. ואומרים בקול נעים זמירות ישראל בספר תהלות, ושירים נכבדים אשר המה אתי בכתובי[ם] והבאתים עמי מאר"צ רבה6 ומהם כבר נדפסו המיוחסים לגדולי ישראל קדושי עליון, ובראותי כי חפץ ה' ית"ש [יתברך שמו] הצליח בידי גם בזאת [...] אמרתי עם הספר להדפיס את השירים והזמירות היקרים האלה [...] להיות ביד כל איש נער וזקן שומה בפיהם ולהיות לי למזכרת עולם (ולרעיתי ... חנה) קראתי שם החברה הנז'[כרת] ויעתר יצחק7 וזה ספר בשם יצחק ירנן.

 

לסיכום דבריו: החל משנת תרי"ד (1854) התקבצה מדי בוקר בבית-הכנסת 'קהל ציון' חבורת נערים ומלמדיהם כדי לשיר מאשמורת הבוקר עד תפילת שחרית. הרפרטואר שלהם כלל פרקי תהלים ושירים מכתבי-ד ומדפוסים קדומים שהביא אלטאראס מאר"צ. אלטאראס מימן פעילות זו ואף השתתף בה בעצמו. איזה רפרטואר שירים הוא הביא מאר"צ? תשובה חלקית מפיו מצויה בסוף דבר לספרו, וממנו אנו גם למדים שסידר את הספר במו ידיו:

שירין ותושבח[י]ן מיוסדים על אדני פז כלפי שמיא, לקדושים אשר באר"צ המה גאוני עולם זיע"א [זכותם יגן עלינו אמן] ומתוכם רב העלליה, הרב הגדול רבי ישראל נג'ארה צוק"ל בעה"ת [צדיק וקדוש לברכה בעל התורה] ס' זמירות ישראל בחר לו יה. ואף גם זאת פיוטים שיסדו לשמי רבני אר"צ זלה"ה [זכרם לחיי העולם הבא] בעת לידתי לזכר עולם בספר דוכרנייא. ואספתי באמר"ים כמה בקשות לשורר בקול נעים שר"ו [שרוחו ונשמתו חכימייא] ובפרט באשמורת הבקר קודם התפילה עולת תמיד העשויה.8

ומוסיף :

ותיקנתי חברה קדושה קהל ועדה חמד בחורים. וגובה להם החכם וחשוב זר"ק בנש"ק נז"י [זרע קודש בנשמת קדושים נעים זמירות ישראל] שלם במידות ובדעות כה"ר ח"ר [כבוד הרב חכם רבי] יוסף פיזאנטי הי"ו [ה' ישמרהו ויחיהו] ראש המשוררים. כולם כאחד יביעו ידברו וישוררו חדשים לבקרים סדר בקשות ותחנות. ונאספו שמה כל ההדר"ים מידי שבת בשבתו כן יעשו הבחורים. אף ששת ימים אין מעבירין. אני אשלם מתן דמ"ים לכל אחד כשיעורו נאמרו כל השיעורין [...] ובבתי כנסיות אף ישירו תודה וקול זמרה. בחגים ובמועדים חדש ושבת קרוא מקרא ובחופות חתנים חתן לקראת כלה את מקורה הערה. ובשעת המילה ישיר ישראל את השירה [...]

 

'הבקשות' בספר 'יצחק ירנן' נועדו אפוא לזמרה בעיקר בשבתות, ואף שרו אותן בימי חול. כפי שמסתבר מדבריו הנוספים במבוא, אלטאראס מימן מפעל זה כמצווה וככפרה על חטאיו - שבגינם, כך הוא סבר, נותר חשוך צאצאים. חבורת הנערים המזמרים, שהודרכה על-ידי החזן יוסף פיזאנטי9 הופיעה בבית-הכנסת גם בחגים ומועדים וכן בשמחות משפחתיות, אשר בהן הושמעו השירים המכונים 'פזמונים'. חלק גדול מה'פזמונים' חוברו בידי ר' ישראל נג'ארה, אחרים - בידי פייטני אר"צ בעת הולדת אלטאראס, קרי סוף המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19.

 

ב.   שירת הבקשות לפי 'יצחק ירנן'

ההפרדה בין ה'בקשות' ל'פזמונים' משקפת כנראה לא רק הבדלים ספרותיים מסויימים בין השירים אלא גם הבחנה מוסיקאלית ופונקציונאלית.10 מבחר ה'בקשות' ב'יצחק ירנן' משקף רפרטואר שהלך והצטבר מימות תור הזהב בספרד דרך חוגי המקובלים בצפת במאה ה-16 וכלה בבקשות של פייטני סוריה, תורכיה, איטליה וצפון-אפריקה במאות ה-17-ה-18. מהשכבה הביניימית הספרדית נציין לדוגמה את 'כל ברואי מעלה' ו'שחר אבקשך' לר' שלמה אבן גבירול ו'אגדלך אלהי כל נשמה' לר' אברהם אבן עזרא. נוספו עליהן במאה ה-16 שני הפיוטים 'ידיד נפש' לר' אלעזר אזיכרי ו'דודי ירד לגנו' לר' חיים הכהן המודפסים כמעט בכל הסידורים הספרדיים, תחת ההשפעה של מקובלי צפת, ובספרי בקשות. בקשות נוספות מתקופה זו חוברו בידי משוררים שאף קדמו לפייטנים הסמוכים לחוגי המקובלים בצפת. דוגמה לכך היא הבקשה הנפוצה 'בת אהובת אל קמה בשחר', לפייטן בשם בנימין. לא נפקדו ממבחר זה בקשות מאת ר' ישראל נג'ארה, כגון הבקשה המפורסמת 'יגלה כבוד מלכותך'. בין התוספות המאוחרות יותר לרפרטואר הבקשות בולטות הבקשות המיסטיות 'אור הגנוז בלובן המחשוף' למקובל ר' משה זכות, ובעיקר 'אל מסתתר בשפריר חביון' לפייטן אברהם מימין.11 מימין היה כנראה מתלמידי ר' משה קורדובירו ופעל בצפת במחצית השנייה של המאה ה-16. 12 שתי בקשות שחוברו סמוך יותר לזמן הדפסת 'יצחק ירנן' הן שיר התוכחה בלאדינו, 'אומברי אינקי טילו קונטיינס'. המובא ב'יצחק ירנן' עם תרגום עברי בשם 'אתה בן אדם גס רוח', מאת ר' דוד פרדו ו'יה צור עולם עליון'. השיר בלאדינו הודפס לראשונה בספר 'טובת תוכחה מגולה' (1756), והוא שייך לסוגת השירה הספרדית-יהודית "קופלאס'. הדפסתו ב'יצחק ירנן' היא עדות לפופולאריות שלו.13 הבקשה השנייה מתארת את הוי השבת, אולי בירושלים עצמה, והיא בגבול השירה העממית.

לסדר ה'בקשות' ב'יצחק ירנן' יש מבנה מעין-ליטורגי. כדלקמן :

(1)  דף ב ע"ב: ארבע בקשות 'מיסטיות' ('ידיד נפש', 'אל מסתתר', 'אור הגנוז', 'דודי ירד לגנו'). לעומת יתר שירי הקובץ, הטקסטים האלה מנוקדים וסידורם שונה משאר חלקי הספר, כאילו שימשו להדפסת ספר אחר.

(2)  דף ו ע"ב: 'אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן' וגו' (לא הודפס במלואו) - תפילה המבדילה בין בקשות הפתיחה לעיקר הבקשות.

(3)  דף ו ע"ב: הרצף העיקרי של הבקשות.

(4)  דף יב ע"ב: 'שיר המעלות אשא עיני' וגו' (לא הודפס במלואו) - מזמור המבדיל בין גוף הבקשות לשירי הסיום

(5)  דף יב ע"ב: בקשות הסיום (השיר בלאדינו עם תרגומו לעברית, 'בזכרי על משכבי', 'יה צור עולם'). בתורכיה נהגו לומר קדיש בסוף שירת הבקשות, ואולי נהגו כך גם בירושלים.

 

ג.  זמרת הפזמונים ב'יצחק ירנן' וצביונה העות'מאני

לעומת פרק ה'בקשות' מצטיין פרק ה'פזמונים' ב'יצחק ירנן' באחידות ספרותית גדולה יותר מבחינת הזמן והמקום של חיבור השירים, וכן במבנה מוסיקאלי יחודי. בחלק זה של הספר מרובים שירי ר' ישראל נג'ארה, ואכן בכותרת חטיבת ה'פזמונים' הודפס: "קצת פזמונים מהרב מו"ה [מורנו ורבנו הרב] ישראל נאדגארה [!] זצ"ל [זכר צדיק לברכה] אשר מזמרים הבחורים שהקים סי[ניור] יצחק אלטאראס הי"ו בקהל הגדול של ק"ק ספרדים הי"ו'. נוסף להם הובאו בקובץ זה שירים רבים בעיקר מאת הפייטנים בחלב במאות ה-18- וה-19 ומקצת מאת פייטני תורכיה, שהיו מתלמידי ר"י נג'ארה או ממשיכיו,14 וכן מעט תוספות חורגות מכלל זה, כגון השיר הנפוץ מאת ר' דוד חסין ממרוקו, 'אערוך מהלל ניבי' ('נביא' ביצחק ירנן'), שאומץ זמן קצר אחרי פרסומו על-ידי הקהילות הספרדיות במזרח.

בין הפזמונים מודפסים שמות מקאמאת (מודוסים מוסיקאליים) מהמסורת העות'מאנית, והדבר מעלה השערה בדבר קשר כלשהו בין חלק זה של 'יצחק ירנן' לרפרטואר הפיוטים שנהגו לזמר בתורכיה המוסיקאים היהודים שהיו מומחים ברזי המוסיקה העות'מאנית האמנותית. יתרה מזו - לאור עיון בכמה כתבי-יד של פיוטים המסודרים לפי מקאמאת שמקורם באר"צ במאה ה-18 מתחזקת הנחתי הבאה: ר' ישראל נג'ארה שעשה רוב חייו בדמשק היה מומחה במסורת המוסיקאלית העות'מאנית האמנותית והנחיל אותה לממשיכיו. הפעילות המוסיקאלית היהודית אחרי מותו התנהלה בעיקר בשתי ערים בתורכיה - קושטא ואדריאנופולי (אדירנה) - שבהן יכלו יהודים להיות בקשר הדוק עם מרכזי היצירה המוסיקאלית העות'מאנית. יחד עם התפשטות שירי נג'ארה הלכו ונפוצו שירי ממשיכיו, מעל כולם שירי ר' אבטליון בן מרדכי. קהילת ארם-צובא אימצה ופיתחה מסורת עות'מאנית זו תוך כדי הקמת אסכולה המורכבת ממשוררים/מלחינים מבני המקום. בהדרגה חלה תפנית במסורת ה'פזמונים' של אר"צ, ששיאה היה במחצית השנייה של המאה ה-19. סימנה של תפנית זו: התרחקות מהמסורת המוסיקאלית העות'מאנית העתיקה ואימוץ המסורת הערבית הסורית-מצרית, שהלכה והאפילה על המוסיקה האמנותית מבית היוצר של חצר הסולטאן ומנזרי הדרווישים

 

ד.            ה'פאסיל' העברי ב'יצחק ירנן'

המונח 'פאסיל', הלקוח מהמסורת העות'מאנית, מציין יצירה המורכבת מכמה פרקים כליים וקוליים בעלי מבנה שונה.15 מאחדת את כל פרקי ה'פאסיל' עובדת היותם באותו מקאם. המשוררים היהודים-ספרדיים מתורכיה אימצו מבנה מוסיקאלי מורכב זה והתקינו מילים עבריות תחת המילים התורכיות של שירי ה'פאסיל', הלחינו יצירות מקוריות, או חיברו טקסטים לפרקים הכליים של ה'פאסיל' כדי שאפשר יהיה לבצעם בשבתות. כך נהגו עם הפישריף (Pesrev), יצירה כלית רחבת ממדים הפותחת את ה'פאסיל'.16

בתבנית מוסיקאלית זו חוברו בתורכיה ובסוריה במאות ה-17-ה-19 אלפי פיוטים עבריים, רובם הגדול עדיין בכתבי-יד, ומתוכם גובשו במשך הזמן כמה אוספים של פאסילים פחות או יותר נורמאטיביים. רק קובץ אחד של 'פאסילים' עבריים מתורכיה יצא לאור בדפוס, הספר 'שירי ישראל בארץ-הקדם' (אסתאנבול 1921, להלן שיב"ה). השוואה בין כמה מהפאסילים בשיב"ה ו'יצחק ירנן' מעלה יותר מטפח של דמיון ביניהם. להלן טבלת ה'פאסילים' בספרו של אלטאראס וכמה מהמקבילות להן בשיב"ה:

 

דף          מקאם            הערות

י"ט ע"ב  [ראסט]      למרות ששם המקאם הראשון לא צוין בספר אין ספק בדבר כי הפאסיל פותח בפישריף 'שיר ידידות לך אשירה' במקאם זה (שיב"ה, עמ' 2) לפייטן בשם שבתי
 כה[ב] ע"א באתי[!]  צ"ל 'באיתי'. הפישריף הפותח הוא 'ידך תנחני צור משגבי' ס' יצחק חזק (שיב"ה, עמ' 143). לפניו מופיע שיר קצר בן ארבעה טורים בפתיחה, 'מי יראנו טוב ויגאלנו שנית', ס' ישרא[ל] (שיב"ה, עמ' 104 במקאם סֵיבָּה). בסוף הסדרה ה'שמהי' (שיר במקצב מהיר) 'ראה אבי וריבה ריבי' (שיב"ה, עמ' 164, לשבת נחמו במקאם עושאק).
  כט ע"א       אוסיאיני      בדרך כלל צ"ל 'חוסייני'. כמו המאקם הקודם, נפתח בפיוט קצרצר בן ארבעה טורים, 'יתגודדו כל שנותי', בתפקיד פתיחה. שני הפיוטים הראשונים הם פישריפים'. הראשון 'שומר אמת לעולם', ס' שלאמה[!] שאני[?] (צ"ל שלמה שני), זכה לחיקוי מאוחר (שיב"ה, עמ' 45, באותו מקאם ובאותה שורה פותחת). השני 'אל גנת אגוז ירדתי', ס' אברהם (כנראה לר' אברהם טולידו, שיב"ה, עמ' 18).
 ל ע"א  אוסיאיני עשיראן  בתוכו כלולים פזמונים ל'הרב הגדול כמוהר"ר ישראל ששון מגדולי אר"צ'
 לד ע"א  איחגאז  בדרך-כלל צ"ל : חיג'אז. בכותר של כל פיוט בסדרה זו הודפס שם המקאם
 לה ע"ב  עושק  בדרך-כלל כינויו עושאק. כמו המקאם הקודם, שם המקאם מודפס בכותר של כל שיר. בתוך הסדרה הזאת שני פיוטים עם כותר 'איחגאז'. כמה שירים חתומים יהושוע, וכנראה הם מאת ר' יהושוע ששון אביו של ר' אברהם ששון מייסד בית הדפוס באר"צ. עוד יצויין, שכמה מהשירים הם שירי חתונה, ואכן במסורת יהודי תורכיה שירים במקאם זה מתאימים לחתונה.
 מב ע"א עראחנק[!]  צ"ל: פראחנק. לפאסיל זה שיר קצר לפתיחה: 'יגביהו עוף עשתונותי'. כותר השיר הראשון 'ביסטי'  (beste) אחת הסוגות (הז'אנרים) במוסיקה העות'מאנית האמנותית. בסדרה זו שני שירים לר' יעקב שאול אלישר, (המכונה יש"א ברכה, 1906-1817).
 מו ע"ב  סיבה  פאסיל זה מסתיים בשיר 'יה שלח ציר אמונים', שהוא במקצב מהיר 'יורוק סמאי' yuruk semai,, ( שיב"ה, עמ' 110 באותו מקאם).
 נ ע"א  עג'ם  
 נב ע"א   אספאן[!]   צ"ל: 'איספ'אהאן'. הפאסיל פותח בפישריף מפורסם 'ישמח לבי ותגל נפשי' מאת יצחק רומנו, מגדולי המוסיקאים היהודים בקיסרות העות'מאנית (שיב"ה, עמ' 90).
 נד ע"ב   שיגייא  
 נז ע"ב   צ"ל: 'איספ'אהאן'. הפאסיל פותח בפישריף מפורסם 'ישמח לבי ותגל נפשי' מאת יצחק רומנו, מגדולי המוסיקאים היהודים בקיסרות העות'מאנית (שיב"ה, עמ' 90). 

 

למרות חוסר הבהירות בהדפסת המונחים המוסיקאליים, ניתן להצביע על 11 מקאמים ב'יצחק ירנן'. ברוב המקרים השירים במקאם אחד מרכיבים 'פאסיל' של שירי קודש במבנה הבא:

-     פתיחה: פיוט קצר (בדרך-כלל ארבעה טורים) מאולתר במפעם מוסיקאלי משתנה, כמו ב'תאקסים' התורכי.

-           פישריף: במקור התורכי קטע כלי, ארוך, מורכב מכמה חלקים ובטמפו איטי.

-           מספר שירים מסוגים תורכיים שונים כגון ה'ביסטי' וה'שמהי'.

-           שיר לסיום בטמפו מהיר, כגון ה'יורוק שמהי'.

 

ה.         גורל שירת הבקשות לפי 'יצחק ירנן'

נראה שחבורת זמרי הבקשות 'ויעתר יצחק' לא האריכה ימים. הוכחה לכך נמצאת בפתח הספר 'ישמח ישראל' (ירושלים 1875), אסופת בקשות ופזמונים שערך הפייטן והחזן הירושלמי יעקב חי בורלא:

מלפנים [...] ס'[ניור] יצחק אלטאראס ז"ל אסף חפניו בחורי חמד לשיר בקול נעים בכל אשמורת בק[הל] ק[דוש] ג[דול] בסוד ישרים בקשות ושירות ותשבחות [...] אחרי שנתבקש בישיבה של מעלה בטלו השירים [...] עד שנתעוררנו לחזור עטרה ליושנה בחורים מנגינתם מספרים תהלות ה' ונהרו אל בית ה' ואל בית אלהי יעקב [...]

החבורה החדשה הזו כונסה בבית המדרש 'דורש ציון' בעידוד :

כמהר"ר [כבוד מורנו הרב רבי] יצחק מפראג יצ"ון גבאי ומשגיח בית המדרש [...] ובנו טורח בית הספר הזה הוא הרב הכולל בישראל להלל כמהר"ר רחמים יוסף חיים הי"ו אשר מטוב רצונם סייעו אותנו לדבר [...] ואמרו לנו קחו לכם בחורי ישראל העומדים על הפקודים בבית המדרש דורש ציון ושימו על שכמם המשרה [...] בראש האשמורות הבקר מידי שבת בשבתו ענתה השירה בק"ק [קהל קודש] איסטאמבוליס.

שירת הבקשות בבית-הכנסת 'איסטמבוליס' האריכה ימים יותר מקודמתה ב'קהל ציון'.

 

הספר 'ישמח ישראל' הודפס שוב, עם תוספות, בשנת 1885 תחת הכותר 'יגל יעקב'.17 משער הספר משתמע בבירור, שיעקב חי בורלא היה מנהיג החבורה: 'אספתי בחורי חמד לשיר שיר ה' בשבתות ובליל מוצאי שבתות ומועדי ה' בק"ק איסטאמבוליס [...]'.

הספרים 'ישמח ישראל' ו'יגל יעקב'18 ערוכים במתכונת דומה ל'יצחק ירנן', בתוספת קבוצת שירים, ברובם קצרים או מקוטעים, המכונה 'פתיחות' (בראשית הספר, ללא מספרי עמוד). אלה הם שירים שהזמרים השמיעו כהקדמה לבקשות או לפזמונים ואולי אף בפתח תפילות הקבע. בעוד קבוצת הבקשות בספר 'ישמח ישראל' / 'יגל יעקב' דומה לזו שב'יצחק ירנן', הרי בקבוצת הפזמונים יש שוני: במקום שירי הפייטנים מארם-צובא או מתורכיה נמצא לרוב שירים מאת פייטנים ירושלמיים, בראשם שירי העורך והמלקט יעקב חי בורלא, וכן שירי ר' אהרון עזריאל, ר' משה אירוואץ, ר' יוסף נסים בורלא, ר' רחמים יוסף חיים (רי"ח), ר' עמרם עמאר, וכן שירי ר' יעקב שאול אלישר ורפאל יוסף אלטאראס שחלקם ראו אור בספר 'יצחק ירנן'.19 סביר להניח שקיום שירת הבקשות בירושלים הביא לצמיחה של קבוצת יוצרים מקומיים. ויש עוד מאפיינים יחודיים לספרי הבקשות הירושלמיים המבטאים את התרבות המקומית כגון ההזדקקות ללחנים של שירי עם בלאדינו, וכן הדפסת שירי 'קופלאס' בלאדינו בסוף הספר 'יגל יעקב'.

 

ו.          שירת הבקשות מארם-צובא בירושלים בסוף המאה ה-19

מנהג שירת הבקשות מארם-צובא הוא ודאי מנהג קדום.20 אחד הביטויים לכך הוא אסופות שירי הקודש הרבות מעיר זו הגנוזות בכתבי-יד מהמאה ה-17 ואילך והממתינות לחוקרים.21 אסתפק כאן במספר הערות לגבי אופיו ותוכנו של מנהג זה במאה ה-19, גלגולו לירושלים והפיכתו בראשית המאה העשרים למנהג 'ירושלמי'.

                                                                                 

                                        

                    

 

ציון דרך חשוב בהקשר זה הוא ההוצאה לאור של ספר 'מקרא קדש'. המהדורה המוכרת והמצוטטת ביותר שלו בידי החוקרים היא מהדורת ארם-צובא משנת תרל"ג (1873), שנדפסה בדפוס שיסד ר' אברהם בן יהושע ששון, בעריכת המקובל והמשורר ר' מרדכי בן יעקב עבאדי (1826–1884).22 אך כמצויין בשער המהדורה הזאת, קדמו לה שתי מהדורות מוקדמות: האחת היא מהדורת ליוורנו משנת 1864, בדפוס אליהו בן אמוזג, חסרים בה רק המאמר הארוך 'שער השיר' מאת ר' מרדכי עבאדי (ראה להלן), שבפתח מהדורת ארם-צובא, וכן תוספת השירים בסופה, אשר רובם חוברו בידי עבאדי. לעומת זאת הודפסו במהדורת ליוורנו תפילות הקבע של יום השבת. והיתה מהדורה מוקדמת עוד יותר של ספר זה, שעליה אנו למדים מן ההקדמה למהדורת ליוורנו, במאמר 'אשריך אר"ץ' מאת ר' אברהם ששון :

הבקשות [...] חדשות גם ישנים[ !] מוכנים ומתוקנים מראשונים ואחרונים. והמה בכתבי-יד כתובים והטעויות בהם רבים ולקורא בהם צער הגבוה לו ממכאובים. ולפנים בישראל בעה"ק ירוש' ת"ו [בעיר הקודש ירושלים תיבנה ותיכונן] בדפוס אשכנזי נדפסו ולכל ישראל נמאסו יען אשר לא טוב עשו [...] ומיום שנדפסו ליום הזה הרבה מאוד נתוספו ונמצא הספר מחסר מן המחסר [...].

 

אין כמעט ספק, שהכוונה כאן לספר 'יצחק ירנן'. אם כן בין השנים 1864-1854 סודרו הבקשות מאר"צ במתכונת שספק אם היתה קיימת בימי בחרותו של אלטאראס (ראשית המאה ה-19) ; שאם כך היה, לא היתה לו סיבה שלא להדפיסן לפי הסדר הנהוג. על כל פנים סדר הבקשות במהדורת ליוורנו כולל פרקי תהלים או פסוקים מקראיים שזורים בין בקשה לבקשה שמשמשים לזמרים למודולאציה, מעבר ממקאם למקאם (שהרי המנגינה של כל בקשה היא במקאם אחר). מתכונת זו שרירה וקיימת עד היום בשירת הבקשות 'הירושלמיות'.

ספר 'מקרא קדש' שב והודפס: ליוורנו 1883, ירושלים 1901 וירושלים 1913 (האחרון תחת הכותר 'בקשות'), אך חשובות לענייננו הן הדפסותיו בירושלים תחת הכותר 'שיר ושבחה' (1905; 1921), בעריכת רפאל חיים הכהן המכונה 'פרסי', וכן בספר 'שירי זמרה' (1936) ו'שירי זמרה השלם עם ס' הבקשות לשבת' (1953) בידי חיים שאול בן אברהם עבוד. 'שיר ושבחה' כולל, כמו 'יצחק ירנן', שני חלקים עיקרים: 'בקשות של שבת' ו'פזמונים'. מפרידה בין שני החלקים קבוצה של 'פתיחות', בדומה לספר 'יגל יעקב'. החלק הראשון כולל את הבקשות לפי ספר 'מקרא קדש', כמעט ללא שינויים. בחלק השני, ה'פזמונים', שולטים שירי רפאל ענתבי המכונה 'טבוש' (נפטר בשנת תרע"ט, 1919), שרובם כבר ראו.אור בספר 'שירה חדשה' (אר"צ תרמ"ח, 1888). רפאל ענתבי היה בין ראשי המפיצים של שירת הבקשות והפזמונים ממסורת אר"צ אחרי עלייתו לירושלים והמשיך לחבר שירים חדשים עד יומו האחרון.23 במהדורה השנייה של 'שיר ושבחה' (1921) פורסמו שירים נוספים מעזבונו. עלייתם של מקובלים ומשוררים חשובים מאר"צ לירושלים, כגון ר' רפאל ענתבי הנ"ל ור' יעקב עדס (1925-1857), שעלה בשנת 1895, תרמה להתבססות שירת הבקשות של אר"צ, בעיקר בשכונת הבוכרים, בבית-הכנסת 'מוסיוף'.24 עולים מבוכרה ומפרס, שבקרבם התיישבו עולי אר"צ, דבקו בזמרתם של האחרונים ותמכו בהפצתה בשכונות היהודיות מחוץ לחומת העיר העתיקה.25

תנופה נוספת לשירת הבקשות ממסורת אר"צ בירושלים נתן הפייטן חיים שאול בן יעקב עבוד, תלמידו של הפייטן המפורסם ר' משה אשקר, חביבו של רפאל ענתבי 'טבוש'.26 שניהם היגרו מאר"צ לארה"ב בעשור הראשון של המאה העשרים, אך עבוד עלה לירושלים אחרי שנסיונו להשתקע באמריקה לא עלה יפה. הוא יסד בירושלים את החברה 'חובבי שירה', בתמיכת ראשי העדה הבוכרית, ובשנת 1936 פרסם את הספר 'שירי זמרה', הכולל את הבקשות ממסורת ספר 'מקרא קדש', וכן פזמונים רבים מרבותיו באר"צ ומשלו עצמו. אסופת שירים זו, שהודפסה גם אחרי קום המדינה, משמשת כאמור את פייטני ירושלים עד עצם היום הזה. עבוד העלה את יוקרת הזמרים בכך שבחברתו עסקו ב'לימוד חכמת המנגינה הערבית והאירופית' ואף שילם להם מהרווחים של מכירת ספרי השירה. פעילותו המקצועית הנמרצת של עבוד היא שהבטיחה את הישרדותן של שירת הבקשות ושל אמנות שירת הפזמונים בירושלים על בסיס המסורת מאר"צ.


 

 

 

ז.          תיעוד מוסיקאלי של שירת הבקשות בירושלים העתיקה

 

בעלותו לירושלים בשנת 1906 לשם עריכת מחקרו רב ההיקף על מסורות המוסיקה של יהודי המזרח, מצא א"צ אידלזון ששירת הבקשות הוא אירוע מוסיקאלי בולט במיוחד בעושרו. העיון שערכנו בהתפתחות מסורות הבקשות בירושלים מבהיר עתה את תעלומת החלוקה של אידלזון בין שני רפרטוארים של שירת בקשות בכרך הרביעי של 'אוצר נגינות ישראל', המוקדש לספרדי המזרח.27 הקבוצה הראשונה, ללא כותר, כוללת את מנגינות הבקשות של מסורת הספרים 'יצחק ירנן' / 'ישמח ישראל' / 'יגל יעקב', קרי, מסורת בתי-הכנסת הספרדיים בעיר העתיקה. הקבוצה השנייה של הבקשות, תחת הכותר 'מנגינות אלפו' (Aleppo Weise) הן הבקשות לפי ספר 'מקרא קדש' או ספר 'שיר ושבחה'.

   אישור לכך שהקבוצה הראשונה של הבקשות שרשם אידלזון היא הרפרטואר של בתי-הכנסת 'קהל ציון' ו'איסטאמבוליס' בירושלים העתיקה אנו מוצאים ב'אנתולוגיה לחזנות ספרדית' מאת יצחק לוי. בכרך הראשון (1964) מביא לוי מספר מנגינות של שירת הבקשות, שהקליט מפי הזמר ליאון אריה ברוכיאל, יליד העיר העתיקה. אביו של ליאון היה עסקן באגודת 'חסד ורחמים ', שקיימה מדי שבת מסיבה לאמירת בקשות בהשתתפות ילדים ובני נוער, ושם למד את המנגינות שרשם לוי. הדוגמאות המוסיקאליות מראות על זהות כמעט מוחלטת בין הגרסאות של אידלזון ושל לוי לבקשות 'אל מסתתר בשפריר חביון', 'למענך ולא לנו', 'חשתי ולא התמהמהתי' ו'קבל תפלתי של בקר'. מנגינות אלה שונות מאלו הנהוגות לאותם טקסטים במסורת אר"צ, או מהמנגינות ה'ירושלמיות' היום. מכאן שהרישום של אידלזון לבקשות ולפזמונים נוספים ממסורת ספר 'יגל יעקב', שאותם לא תיעד יצחק לוי, כגון 'אשתחווה אל היכל קדשך אלי' לר' אהרון עזריאל ו'שיר בפי גדה גדי' לשלמה חזן, הוא עדות מופלאה למסורת הירושלמית במאה ה-19 בטרם השתלטה עליה המסורת החדשה מאר"צ.


שתי גירסות תווים לפיוט 'אל מסתתר בשפריר חביון', שרשמו א"צ אידלזון (למעלה) ויצחק לוי

 

 

 

סיכום

שתי מסורות של שירת הבקשות היו בירושלים במאה ה-19 ושתיהן מקורן בארם-צובא. הראשונה, מיסודו של רפאל יצחק אלטאראס איש אר"צ, התפתחה למסורת ירושלמית בעיר העתיקה ופייטנים מקומיים הטביעו בה את חותמם. הספרים 'ישמח ישראל' ו'יגל יעקב' שימשו למסורת זו. המסורת השנייה, מיסודם של חכמי אר"צ ובראשם ר' מרדכי עבאדי, הועתקה לירושלים לקראת סוף המאה הי"ט על ידי עולי אר"צ. מרכז המסורת היה בשכונת הבוכרים, סביב מרכז המקובלים מאר"צ. הספר 'מקרא קדש' בכל גלגוליו המאוחרים, בספרים 'שיר ושבחה' ו'שירי זמרה', שימש למסורת זו.

  מסורת אר"צ הלכה וכבשה את ליבם של זמרי הבקשות הירושלמיים עד עצם היום הזה. לפי הערכתי, יוקרתם של רבני אר"צ בעיני הספרדים ועדות המזרח בירושלים ועמדתם הבכירה בישיבות הספרדיות בעיר בהתחלת המאה העשרים היו גורם חשוב בתהליך זה. הסבר נוסף מצוי בבקיאותם של רבני אר"צ ברזי אמנות המוסיקה הערבית ובחיוניות המוסיקאלית שפיעמה במסורת אר"צ ושאפשרה שילוב של לחנים חדשים מתוך המוסיקה הערבית הפופולארית בת זמננו ואף מעבר לזה.28

 
המאמר ראה אור בכתב העת "פעמים", כרך 56, קיץ תשנ"ג, הוצאת מכון יד בן צבי

 

   אבן וירגה                      ש' אבן וירגה, ספר שבט יהודה, ירושלים תש"ז.

   איגרת הטיול                  ח' בר בצלאל, ספר אגרת הטיול, בעריכת משה מרדכי דיין, ארם-צובא תרל"ב.

   אידל                             מ' אידל, על משמרות ומשיחיות בירושלים במאה הט"ז-הי"ז, שלם,

ה  (1981), עמוד 83-94.

   אידלזון, אוצר                A.Z. Idelsohn, Hebrädisch-orienialischer Melodiensatz, vol. IV: Gesänge der orientalischer Sefardim, Jerusalem, Berlin, Wien 1923.

   אידלזון, מקאס              'Die Maqmamen in der hebräischen Poesic der orientalischen Juden': Monatschrifie für Geschichie und Wissenschafr des Judentums, 57 (1913), pp. 314-325.

   אלישר, שירי                  י"ש אלישר, שירי יוסף, ירושלים תרפ"ד.

   אלישר, שמחה                - - , שמחה לאי"ש, ירושלים תרנ"ג.

   אשקר                            מ' אשקר, ספר שיר ושבחה הלל וזמרה2, ניו יורק תשל"ז.

   ביינארט                        H. Beinart, "The Hispano-Jewish society", Cahier ďHistorie Mondiale, 11, no. 1-2 (1968-9), pp. 220-238.

   בלאסקו                         A. Blasco-Martinez, "Instituciones socio-religiosad judias de Zaragoza (siglos XIV-XV): singagogas, cofradias, hospitales: Sefarad, 50, no. 1(1990), pp. 3-46.

   בנימין                           י"י בנימין, ספר מסעי ישראל, ליק תרי"ט.

   בער                               י' בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, כרך א', תל אביב תשט"ז.

   גאון                               מ"ד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, כרך ב. ירושלים תרצ"ח.

   דודזון                           י' דודזון, אוצר השירה והפיוט, 3 כרכים, נויארק תרפ"ה-תרצ"א.

   דוראן                            י"מ דוראן, ספר מעשה אפוד, וינה תרכ"ה.

   הורוביץ                         B. Horowitz, "Coffee, coffee houses and the Nocturnal rituals of Early Modern Jewry". AJS Review, 14 (1989). Pp. 17-46.

   הלוי                              ש' הלוי, ספרי ירושלים הראשונים. ירושלים תשל"ב.

   זוהר                              צ' זוהר. "קהילות ישראל שבסוריה 1880-1918". פעמים, 44 (תש"ן), עמ' 80-109.

   זנר, דו-משמעות             W. Zenner, "Ambivalence and Self-Image among Oriental Jews in Israel". Jewish Journal of sociology, 5 (1963). Pp. 214-223.

 זנר, החיים                    נ' זנר, "החיים הפנימיים של יהודי סוריה בשלהי התקופה העות'מאנית". פעמים, 3 (תש"ם). עמוד 45-38.

   טור-סיני                        מ' טור-סיני, הלשון והספר, כרך ו2, ירושלים תשי"ג.

   יגל יעקב                        ספר יגל יעקב. בעריכת יעקב חי בורלא, ירושלים תרמ"ה.

   יערי, אגרות                   א' יערי, אגרות ארץ ישראל, תל-אביב תש"ג.

   יערי, הדפוס                   - -, "הדפוס העברי בארם-צובא. הדפוס העברי בארצות המזרח. חלק ראשון, ירושלים, תרצ"ז, עמוד 31-52.

   יערי, שלוחי                   - -, שלוחי ארץ ישראל2, ירושלים 1977.

   יצחק ירנן                      ספר יצחק ירנן, בעריכת רפאל יוסף אלטאראס. ירושלים תרי"ד.

   ישמח ישראל                  ספר ישמח ישראל, בעריכת יעקב חי בורלא, ירושלים תרל"ד.

   כץ                                 R. Katz, "The Singing of baqqashot by Aleppo Jews". Acta Musicologica, 40 (1968). Pp. 65-85.

   לאנייאדו                       ד"צ לאנייאדו. לקדושים אשר באר"ץ - לתולדות חכמי ורבני אר"ץ2  ירושלים תש"ם.

   לוי                                י' לוי, אנתולוגיה לחזנות ספרדית. כרך 1, ירושלים 1964.

   מקרא קדש                    ספר מקרא קדש, בעריכת מרדכי עבאדי, ארם-צובא תרל"ג.

   מרדכי                           ר' משה מרדכי, ספר אגרת הטיול, אר"צ.

   נג'ארה                           ר' ישראל נג'ארה, מימי ישראל, בתוך זמירות ישראל, ונציה ש"ס.

   נותן זמירות                   ספר נותן זמירות, ערך אברהם בכר שמואל שאלתיאל, סאלוניקי 1879.

   נעים זמירות                  ספר נעים זמירות, שלוניקו תרפ"ט.

  סרוסי, בקשות               א' סרוסי, "יגלה כבוד מלכותך": פיוט של ר' ישראל נג'ארה בפי השבתאים ולחניו, תרביץ (בדפוס).

   סרוסי, המוסיקה            E. Seroussi, `La musica sefardi en el Imperio Otomatio: Nuevas fuentes literarias". Aclas del simposi International sobre cultrura sefardita. Barcelona 1993. pp. 279-294.

   סרוסי, מקאם                "The Turkish Makam in the Musical culture of the Ottoman Jwes: Sources and Examples". Israel Studies in Musicology, 5 (1990). Pp. 43-68.

   סרוסי, פישריף               "The Pesrev as a Vocal Genre in Ottoman Hebrew sources". Turkish Music Quarterly, 4, no 3 (1991). Pp. 1-9.

    סתהון                           מ' סתהון, ספר קהלת משה, ארם צובא תרל"ג.

    עבאדי                           מ' עבאדי, ספר דברי מרדכי, ארם-צובא תרל"ג.

    עבוד, בקשות                 ח"ש עבוד, ספר הבקשות לשבת. ירושלים 1969.

    עבוד, שירי זמרה            - -, ספר שירי זמרה, ירושלים תרצ"ו. מהדורה שנייה: ספר שירי זמרה השלם עם ספר הבקשות לשבת, ירושלים תשי"ג.

    ענתיבי, אהל                   א' ענתיבי, ספר אהל ישרים, ליוורנו תר"ג.

    ענתיבי שירה                  ר' ענתיבי, ספר שירה חדשה, ארם-צובא תרנ"ח.

    פאר                               מ' פאר, המורה: מסכת חייו של ר' עזרא עטייה, ירושלים 1991.

    פלדמן                            W. Feldman. "Cultural Authority and authenticity in the Turkish Repertory". Asian Music, 22, no. 1(Fall-Winter 1991-2), pp. 73-111.

    פנטון                             P. Fenton, "Les baqqāśōt d'oritnet et d'occident` , Rever des Etudes Juives, 134, no: 1-2 (1975), pp. 101-121.

    קסטל                            י' קסטל, ספר קול זמרה, ירושלים תרנ"ו.

    קשאני                           ר' קשאני, "שירת הבקשות", מהות, ח-ט (1991-1992), עמוד 65-71.

    רובינסון                        I. Robinson, "Messianic Prayer Vigils in Jerusalem in the Early Sixteenth Century", Jewish Quarterly Review, 72 (1981). Pp. 32-42.

   רומרו וקאראסדו           E. romero and L. Carraccedo.`Poesia judeo-espańola admonitiva`, Sefarad, 37 (1997), pp. 429-451.

    רקנטי                            ד' רקנטי, "שירת הקדש uzמרתה בשלוניקי". ספר זיכרון שלוניקי, כרך 2, תל אביב 1986, עמוד 337-347.

    שולוואס                        מ' שולוואס, רומא וירושלים, ירושלים תש"ד.

   שילוח, אלפו                   A. Shiloah, "Aleppo, Musical Traditioin". Encyclopaedia Judaica, 1972, vol. 2, col. 565.

    שילוח, בקשות               "Bakkashot, Musical Rendition". Encyclopaedia Judaica, 1972, vol. 4, col. 117.

    שילוח, השירה               א' שילוח, "השירה הליטורגית היהודית בספרד והתפתחותה". מורשת ספרד, ירושלים תשנ"ב, עמוד 714-725.

    שילוח, מסורת                Jewish Musical Traditions, Detroit 1992.

    שיר ושבחה                    ספר שיר ושבחה, בהוצאת ר"ה הכהן, ירושלים 1905: מהדורה שניה מורחבת, ירושלים 1921.

    שיר חדש                       ספר שיר חדש, נא אמון תרל"ז.

    שפתי רננות                    ספר שפתי רננות, אלג'יר תרמ"ז.

   


1  מחקר זה נתמך בחלקו על-ידי מענק של האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים. פירוט ההפניות הביבליוגראפיות - בסוף המאמר.

על שירת הבקשות נכתבו מספר חיבורים, ועדיין רב העלום בתופעה זו. בדיונים על כך מתערבבים מושגים מתחום הדת, החברה, הספרות והמוסיקה, ולא כאן המקום להרחיב את הדיבור על המכלול הזה. רק אציין כי פיוטים מסוג הבקשה כלולים כבר בפתח מחזורי תפילה ספרדיים מלפני הגירוש וכי הקימה בלילה ללימוד ולתפלה, שהיא רק אחד המאפיינים של שירת הבקשות, הינה מנהג עתיק שנהג בספרד ובארץ-ישראל עוד בימי-הביניים ואינו חידוש בלעדי של מנהגי המקובלים. ר' יהודה אלברצלוני (סוף המאה ה-11 - ראשית המאה ה-12) מזכיר מנהג זה בספר העתים (ברלין 1902, סימן קעד, עמ' 253) - ראה: שילוח, השירה, עמ' 721. בער מציין שבשנת קנ"א נוסדה בסאראגוסה חברת 'לאשמורות' או 'ליל אשמורות' שמטרתה 'להשכים בבוקר לעבודת האל' - ראה: בער, עמ' 47; בלאסקו, עמ' 19-18; בינארט, עמ' 238. ר' י"מ דוראן בראשית המאה ה-14 מציין שבני קהלת אראגון ניצלו מפרעות בשל 'שקידתם על התפלה לקום בלילי האשמורות להתחנן לה' [...]'. ראה: דוראן, עמ' 14. גם ר' שלמה אבן וירגה מזכיר תפילות באשמורות בתקופתו - ראה: אבן וירגה, עמ' קכט וכן ההערות המאלפות מאת ע' שוחט, עורך המהדורה בת זמננו, שם, עמ' ריא, הערה מס' 5. על מנהג זה בארץ-ישראל לפני גירוש ספרד יש עדות של ר' עובדיה מברטנורא - ראה : יערי, אגרות, עמ' 130. מנהג זה היה קיים בירושלים בראשית המאה ה-16 בחוגי הנגיד ר' יצחק כהן שולאל - ראה: שם, עמ' 124; רובינסון; אידל. הקימה בלילה לתפילה וללימוד שימשה רקע דתי-חברתי בלבד לשירת הבקשות במובנה העכשווי, שבה מכריע הגורם הפיוטי-המוסיקאלי מיסודם של חוגי המקובלים מצפת במאה ה-16 ואילך. עם זאת אין לייחס לחוגי האר"י בלעדיות בהתפתחות שירת הבקשות ותפוצתה ברחבי אגן הים התיכון. לפחות באיטליה ידוע שחברות מסג 'שומרים לבוקר' קמו מתוך חוגי הרמ"ק (שאמנם גם הוא היה איש צפת) - ראה: יערי, שלוחי, עמ' 125-124. על שירת הבקשות ראה: פנטון. על 'תיקונים' בלילות - ראה: הורוביץ.

2    לחקר התמורות המוסיקאליות בשירת הבקשות של יהודי ארם-צובא - ראה: כץ. להערות היסטוריות וסוציולוגיות כלליות בנושא - ראה: זנר, דו-משמעות, עמ' 222; שילוח, אלפו; שילוח, בקשות; שילוח, מסורת, עמ' 154-152.

3    בית-כנסת זה הוא אחד מארבעת בתי-הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בעיר העתיקה שהיו צמודים זה לזה. בית-כנסת אחר במכלול זה הוא 'ק"ק איסטאמבוליס' וגם בו נערכו שירי בקשות (ראה להלן). נוסח מלא של הכתוב בלוח - ראה: גאון, עמ' 53. הספר 'יצחק ירנן' נעלם בדרך כלל מעיני החוקרים. הזכירוהו ההיסטוריון א' רוזאנס במבוא שלו לספר 'נעים זמירות' - ראה: נעים זמירות, עמ' xv. ראה גם: קשאני, עמ' 69.

4    זיקות בין המוסיקה העות'מאנית האמנותית לשירת הקודש העברית בקיסרות העות'מאנית בין המאות הט"ז-הי"ט הוא הנושא של פרוייקט מחקר בניהולי הנערך בתמיכת האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים. פרסומים בנושא זה - ראה: סרוסי, המוסיקה; סרוסי, מקאם; סרוסי, פישריף.

5    על אלטאראס - ראה: לאנייאדו, עמ' ב. נוכחות משפחת אלטאראס בסוריה ידועה עוד מזמנו של ר' ישראל נג'ארה - ראה: נג'ארה, דף קנד ע"א-ע"ב. יוסף אלטאראס (בן זמנו של רפאל יוסף) היה 'ראש מנהיגי עדת ישראל בעי"ת [בעיר תהילה] מרסיליא' ותרם רבות לשחזור בית הכנסת העתיק באר"צ ולהדפסת ספרים - ראה : סתהון. עמ' רצט ע"ב-ש ע"א. הוא גם מוזכר בס' אגרת הטיול, וממנו אנו למדים, כי ליוסף אלטאראס היה בן (החכם השלם [...] אהרון)' שהיה עוד בין החיים בשנת תרל"ג, על-כן אין יוסף אלטאראס זה זהה לרפאל יוסף אלטאראס. עם זאת הייחוס והפעילות הנדבנית הענפה מרמזים שהם היו קרובי-משפחה.

6    אר"צ רבה הוא כינוי של כבוד לארם-צובא בספרותם של יהודי חלב.

7    לפי בראשית כה, כא: 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויֵעָתֶר לו ה' [...]', רמז להיות אלטאראס חשוך בנים.

8    המונח 'ספר דוכרנייא' ('ספר הזכרונות') אינו ברור דיו. משתמע ממנו שפייטנים חיברו שירים לכבוד אלטאראס בהיוולדו, וזהו רמז נוסף לייחוס הרם של משפחתו. שירים אלו נשתמרו בספר. יתכן שמנהג זה היה מקובל בין המשפחות האמידות באר"צ, כפי שאפשר ללמוד מפיוטים אחרים בכתבי-יד שעיינתי בהם.

9    איני יודע על החזן י' פיזאנטי מלבד אזכורו ב'יצחק ירנן'. ספר זה שימש גם מקור למ"ד גאון - ראה: גאון, עמ' 550. הוא כנראה החכם החתום על ההסכמה ל'ס' דברי שלום' לר' רפאל אברהם שלום מזרחי (ירושלים תר"ג).

10   הבחנה זו אינה יחודית לספר 'יצחק ירנן'. לפחות מבחינה מוסיקאלית יש רמז להבחנה זו בספר 'שארית ישראל' לר' ישראל נג'ארה, שחיברו בסוף חייו, ובעקבותיו בכת"י ובדפוסים רבים של שירי קודש עבריים עות'מאניים. החל מהמאה ה-19 ה'בקשות' מיועדות במפורש לזמרה באשמורת הבוקר; ה'פזמונים' הושרו בחגים, בשמחות ובמעמדים מיוחדים לצורך זה בין מנחה לערבית בשבתות. על ההבחנה בין בקשות לפזמונים ותפקודם החברתי בקרב הספרדים בסאלוניקי ראה: נותן זמירות; רקנטי, עמ' 138; ההפרדה בין בקשות לפזמונים - ראה גם: אידלזון, אוצר, עמ' 266-241, לעומת עמ' 274-267.

11   מבחר בקשות זה יש לו רקע מושרש במסורת הספרדית, בעיקר בארץ-ישראל, אחרי גירוש ספרד. הבקשה 'ידיד נפש' שימשה מאז שחוברה עמוד תווך בתיקוני המקובלים, וזיקתה למנהג ארץ-ישראל מוזכרת במפורש בספרי תפילה ספרדיים שראו אור באמסטרדאם וליוורנו שבהם היא צוינה בתור בקשה 'שנוהגים בא"י בעלות השחר'. ראה למשל הסידור 'תפילת ישרים' (אמשטרדם 1740). הפיוט 'יגלה כבוד מלכותך' זכה לתפוצה נרחבת, גם בשל הקשרו השבתאי. ראה: סרוסי, יגלה. הפיוט 'אל מסתתר בשפריר חביון' הספוג רעיונות קבליים מופיע ברוב אסופות הבקשות הספרדיות מהמאות הי"ז-הכ'. הבקשה 'אור הגנוז בלובן המחשוף' שראתה אור לראשונה בספר 'טוב הארץ' (ונציה 1653) הודפסה בספרי תיקונים רבים באמסטרדאם, ליוורנו וסאלוניקי ואף מופיעה שוב בקובץ שירת הבקשות של יהודי מרוקו, ספר 'שיר ידידות' (מראכש 1921).

12   בספרים רבים מודפס 'מימון' אולם האקרוסטיכון העולה מן הפיוט מחייב לקרוא מימין. אני מודה לד"ר טובה בארי על שהעירה לי על הפרטים הקשורים לפייטן זה.

13   על שיר התוכחה בלאדינו ומהדורותיו בהרחבה – ראה: רומרו וקאראסדו.

14   בין הפיטנים הבולטים מארם-צובא ששיריהם מופיעים בספר 'יצחק ירנן' נציין את ר' אברהם ענתבי (ראה להלן הערה 20), ישראל בר יוסף ששון, ויהושע ששון; בין פייטני תורכיה נציין את שלמה שני ושלמה שלם חזן. יתכן שחזן הוא הפייטן הפורה שחותם 'שלמה חזן שלם', הוא כנראה ר' שלמה שלם מאדריאנופולי, תלמידו של ר' אליעזר בן יעקב נחום, שהיה רב בבולגריה ובאמסטרדם במאה ה-18.

15   דיון מקיף על ה'פאסיל' בהתפתחותו - ראה: פלדמן. בשיחותי בנושא זה עם ד"ר פלדמן לאחרונה מתבהרת חשיבותם הרבה של המקורות העבריים העות'מאנים לליבון תהליכים בהתפתחות המוסיקה העות'מאנית. המושג 'פאסיל' מופיע במפורש באסופת השירים של חבורת הפייטנים מסאלוניקי בראשית המאה העשרים - ראה: נעים זמירות.

16   ראה: סרוסי, פישריף.

 17 הספר הודפס בירושלים באותה שנה (תרמ"ה) בשני בתי דפוס שונים וטרם מצאתי הסבר לכך.

18   עפ"י תהלים יד, ז (ובקירוב גם נג, ז): 'מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל'.

19   יעקב חי בורלא היה מיסד חברת חמד בחורים, הוציא לאור ספרי תיקונים וכן תרגום ספר שבחי האר"י בלאדינו, נפטר בשנת 1892. ר' אהרן עזריאל (1879-1819) היה מקובל מחסידי ישיבת 'בית אל' וראש ישיבת 'שבת אחים'. שניים מפיוטיו מודפסים בספרו 'כפי אהרון' (ירושלים תרל"ד). מעט ידוע על ר' משה ארואץ, הוא מוזכר בהסכמה לספר 'דמעת עשוקים' (ירושלים תרל"ט), המיוחס לר' שמ"ח גאגין. פיוטי ר' עמרם עמאר, איש ליוורנו שמוצאו מצפון-אפריקה, מצויים בכ"י סינסינאטי, היברו יוניון קולג', מס' 248/1. ר' יוסף נסים בורלא (1903-1828) היה הדוד של יעקב חי בורלא. שירי ר' י"ש אלישר הודפסו גם בנפרד. ראה: אלישר, שירי; אלישר, שמחה. יצירותיהם של פייטני ידושלים הובאו לדפוס מעבר לים - ראה : שפתי רננות, עמ' קיג ואילך: 'פיוטים מחכמי ירושלים [...]'.

20   לתיאור מנהג זה במחצית הראשונה של המאה הי"ט - ראה: בנימין, עמ' 15-14. אין ספק שהמנהג היה קיים מקדם, ויש הרואים בר' ישראל נג'ארה כמייסד המנהג בסוריה. כבר ראינו שר"י אלטאראס מתאר מנהג זה כממוסד כבר בימי ילדותו. דמות בולטת בעיצוב המנהג ואסכולת הפייטנים החדשה בארם-צובא היה הרב אברהם יצחק ענתבי (1858-1765). שיריו, עם שמות הלחנים הערביים לזמרתם ושמות המקאמים, הודפסו בסוף הספר 'אהל ישרים' ומופיעים בדפוסים, בהם הספר 'יצחק ירנן'. בספרו מסביר רא"י ענתבי את התשתית האידיאולוגית שמאחורי הזמרה של שירי קודש עם לחני חול ערביים. מדבריו משתמע יותר מרמז על כך שמטרת יצירתו היתה להרחיק יהודים מבתי-קפה וממקומות לא רצויים אחרים, שבהם הושמעו שירים בערבית. טיעוניו, שהם המשך לעמדות בנושא זה מפי ר' ישראל נג'ארה ור' מנחם די לונזנו, חוזרים ועולים במבואות של אסופות שירי קודש מאר"צ עד היום הזה. ראה: ענתיבי, אהל, שער השיר, דף קיט ע"ב-קכ ע"ב. דוגמה בת זמננו הוא המבוא של רי"ש קצין, מקהילת יהודי אר"צ בברוקלין, לספר 'שיר ושבחה הלל וזמרה'. ראה: אשקר. גם בן אחיו של רא"י ענתיבי, הוא ר' יעקב ענתיבי (מהקורבנות העיקריים בעלילת דמשק בשנת 1840), היה פייטן. ספר הפזמונים שלו בכתב-יד מצוי בבית-הספרים הלאומי בירושלים. אוסף אלוני מס' 215. בסוף ימיו עלה לירושלים ונפטר בה בשנת 1847. ראה: לאנייאדו, עמ' קמה-קמו, ס' תלג.

21   כתבי-יד רבים ממסורת זו מצויים באוספים שונים. ביניהם נציין כתבי-יד מס' 518. 608. 738. 894 מאוסף ששון. מס' ח 130, ח 131, ח 134 מאוסף בניהו.

22   שירי עבאדי - ראה: עבאדי. לפי גאון הוא עלה לירושלים - ראה: גאון, יהודי, כרך ב, עמ' 490. לפי לאנייאדו, הוא נפטר בביירות - ראה: לאנייאדו. עמ' קכג-קכה. המינוח המוסיקאלי בספר 'דברי מרדכי' מראה על השפעה עות'מאנית ניכרת דרך לחן אחד מוגדר כ'מצרי'. על חשיבות השירה והזמרה הדתית בחיי החברה של יהודי סוריה - ראה: זנר, החיים, עמ' 56-55.

23   עליו ראה: לאנייאדו, עמ' קמח, ס' תמד.

  24ראה: פאר, עמ' 127. על עלייתם של מקובלי ארם-צובא לירושלים והקמת מרכזם הרוחני פה - ראה: זוהר, עמ' 87-86. ר' רפאל ענתיבי עמד בקשר עם חבורת הבקשות בת"ת 'דורש ציון' שהנהיג יעקב חי בורלא. במעמד ההכתרה של החכם באשי הראשון לציון י"ש אלישר בט"ו בשבט תרנ"ג (1893) ניצח ענתיבי על חבורה זו ששרה במקהלה שיר שחיבר למאורע זה.

25   השפעה זו בולטת בספר 'קול זמרה' שמומן על-ידי גבירים מטאשקנט - ראה: קסטל. אישור נוסף לעניין זה נמצא בפעילותו הנמרצת של המו"ל ר"ח הכהן, 'פרסי'. ההשפעה של פייטנים וזמרים מאר"ץ במחצית השנייה של המאה הי"ט חורגת מתחום ירושלים. למשל בקהילות צפון אפריקה נתקבלו משוררי אר"ץ באהדה ואף חלק מיצירותיהם ראו אור שם. ראה: שיר חדש; שפתי רננות.

26   פרטים אלה מובאים בהקדמה לספר 'שירי זמרה'. ראה: עבוד.

27   ראה: אידלזון, אוצר, עמ' 266-241; וכן שם, עמ' 7, בו מוזכרים פייטני אר"צ; וכן בעמ' 51, שם הוא מזכיר גם את הספר 'יגל יעקב'. היבטים מעניינים נוספים עולים מהתיעוד שתיעד אידלזון, למשל חלק מהרפרטואר לשירת הבקשות הועשר על-ידי האימוץ של מנגינות כליות והתאמת טקסטים עבריים להן. בדרך כלל מצויין במקרים כאלה בכותר הפיוט 'לחן מוסיקא' או 'מוסיכא'. ראה: עבאדי, שהוא אחד המקורות המוקדמים למינוח זה. על כך כבר העיר אידלזון, כנראה על סמך עדות ישירה מפי הפייטנים שפגש בירושלים בראשית המאה, שהמונח 'מוסיקא' בהקשר זה פירושו 'קטע לתזמורת צבאית' והכוונה לתזמורות הצבאיות התורכיות והאירופיות. ראה: אידלזון, אוצר, עמ' 99. מגוון המקורות המוסיקאליים הכליים והקוליים ששימשו את פייטני ארם-צובא ניכר ביותר. בספר 'שיר ושבחה' למשל נמצא, נוסף לשמות לחנים של שירים בערבית, בתורכית ובלאדינו, מארשים איטלקיים ('מרש תליאני'), ספרדיים ('מרש ספניולי') וצרפתיים ('מרש פרנסאווי'). בספר 'שירה חדשה' מאת ר' רפאל ענתיבי יש לחן 'מוזיקה אנגליש'.

28   זמרת ה'פזמונים' מאר"צ ממשיכה להתפתח עד היום דווקא בברוקלין, ניו-יורק, שם עוסקים תלמידיו ותלמידי תלמידיו של מ' אשקר במלאכה זו בקרב הקהילה של יהודי אר"צ. ראה: אשקר. בשנים האחרונות מתקיימים בברוקלין קונצרטים של פזמונים ואף הופקו מספר קלטות. יצויין שמאגר הלחנים לזמרת פזמונים בברוקלין הורחב, והוא כולל גם שירים אמריקאיים. לדוגמה, הפזמון 'אשיר נא שיר תקוה' למשורר יחזקאל חי אל-בג מושר על-פי לחן מהמחזמר 'כנר על הגג'. ראה: אשקר, עמ' b509-c509. זמרת הפזמונים בברוקלין היא נושא למחקר מתהווה של עמיתי הפרופ' ק' קאופמן-שלמיי מאוניברסיטת הארווארד.

 



דף ראשי | מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות
פיוט השבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)


רננות קהילות שרות הפונותיקה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות

סמל אקום