גירסת הדפסה

התפתחותה של מסורת ספרד-ירושלים

אסיקה מרקס

מאמר זה מציג את התגבשותו של סגנון התפילה והשירה הידוע בשם "ספרדי ירושלמי", למן הקהילות היהודיות שהיו פזורות ברחבי האימפריה העותמנית במאה השש עשרה ועד למאה התשע עשרה והעשרים, בה חל מעבר מהמוסיקה התורכית-עותמנית למוסיקה הערבית.

 

תוכן:

מסורת החזנות והפיוט "ספרד-ירושלים"

שירת הבקשות

פיוטי מעגל השנה ומעגל החיים

סיכום

ביבליוגרפיה

 

מסורת החזנות והפיוט "ספרד-ירושלים"

שורשיה של שירת הפיוטים בקרב עדות צאצאי מגורשי ספרד בארצות האיסלאם נעוצים בעבר הרחוק. זמרת הפיוטים עוברת כחוט השני בין כל מרכיבי המסורת היהודית-ספרדית: התפילה, שירת הבקשות בלילות שבת מאחרי חצות הלילה ועד תפילת שחרית, אירועי מעגל החיים ופיוטי השבת והחג.

שירה זו הנה חלק מהמסורות המוסיקליות הליטורגיות (תפילות) והפאראליטורגיות (פיוטי קודש) של קהילות צאצאי מגורשי ספרד במרחב הגיאוגרפי הנכלל בשטחים שהיו בשליטת האימפריה העותמנית למן המאה השש עשרה ועד תחילת המאה העשרים. מרחב זה כלל את תורכיה, ארצות הבלקן, סוריה, לבנון, ארץ ישראל ומצרים. מסורות אלו עברו מדור לדור במשך מאות שנים על ידי חזנים ופייטנים, והן חיות וקיימות עד היום.

למרות הפיזור הרב של בתי הכנסת ברחבי האימפריה העותמנית וההבדלים ביניהם, הרפרטואר הליטורגי המושר (בלחן כלשהו) משותף לכל הקהילות היהודיות העותמניות. עיקרון מוסיקלי מרכזי בקרב קהילות יוצאי ספרד אלו היה השימוש בשיטה המודאלית הערבית-תורכית (תורת המקאם), כמהלך מוסיקלי מובנה לתפילות השבת והחג. עדות מוקדמת לתופעה זו נמצאת ביצירתו של רבי ישראל נג'ארה (1555-1625), שאצלו מוצאים התייחסות לשימוש במקאם. השימוש במקאמים בשירה הליטורגית התבסס במשך המאה ה-17 כאשר המעורבות של היהודים בעשייה המוסיקלית שסבבה אותם הייתה רבה.

שליטתו של  החזן העותמני-ספרדי בשיטת המקאמים היתה מרכיב חשוב ביותר של אמנותו, והיא התבטאה בין השאר בשימוש באלתור מוסיקלי במקצב חופשי, שבוצע על ידו בחטיבות התפילה שהוא היה סולן בהם, להבדיל מקטעים אחרים בתפילה שהם בעלי לחן מוגדר ומושרים בד"כ ע"י הקהל.

הלחנים בתפילה היו מאומצים לעיתים קרובות משירים פופולריים ערביים ותורכיים. סגנון הזמרה הליטורגית העותמנית הישן עדיין קיים במספר קטן של קהילות תורכיות בישראל, בתורכיה, בצרפת ובארה"ב.

את מקום המסורת המוסיקלית היהודית-עותמנית תפס סגנון התפילה הנקרא היום "ספרדי-ירושלמי". תהליך התגבשותה של מסורת זו התרחש בראשית המאה העשרים, כחלק ממספר תהליכים היסטוריים, תרבותיים ומוסיקליים אשר התרחשו במרחב המזרח התיכון בכלל ובירושלים בפרט. תהליך קריסתה של האימפריה העותמנית שהגיע לשיאו בתחילת המאה העשרים עם נפילת המשטר העותמני והקמת הרפובליקה התורכית, הביא גם לירידת השפעתו של הסגנון המוסיקלי העותמני-תורכי והתגברות השפעת הסגנון הערבי במוסיקה של המזרח התיכון.

סגנון מוסיקלי-ערבי זה היה קשור להתפתחות הלאומיות הערבית במזרח התיכון במאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים ולהתפתחות אמצעי הטכנולוגיה בסוף המאה התשע עשרה. המצאת הגרמופון והאפשרות להקליט ולהפיץ את המוסיקה שהתפתחה במצרים ובסוריה, סייעו להשתרשות ולהתפשטות הסגנון המוסיקלי הערבי החדש בכל ארצות המזרח התיכון, ובתוכם קהילות יהודי סוריה והמזרח, שאימצו את הלחנים המצריים החדשים לתוך מסורת הפיוט שלהם. סגנון מוסיקלי זה מבוסס גם הוא על השימוש במקאם, כמו התרבות המוסיקלית העותמנית, אולם הגוון המוסיקלי ייחודי למוסיקה הערבית. הסגנון המוסיקלי הערבי החליף את הסגנון התורכי-עותמני בכל אזור המזרח התיכון, ובתוך כך גם בקרב הקהילות היהודיות. ניתן לשער שתהליך זה כלל גם את ארץ ישראל וירושלים בתוכה.

במקביל לתהליך המעבר מסגנון מוסיקלי עותמני-תורכי לסגנון ערבי בכל מרחב המזרח התיכון מופיע גורם נוסף שהשפיע על תהליך היווצרות המסורת הספרדית ירושלמית והוא הופעתה של קהילת יהודי חלב בירושלים בתחילת המאה העשרים והשפעתה על מסורת התפילה והפיוט של הקהילות הספרדיות.

העדה החלבית החזיקה במסורת ביצוע עתיקה של התפילה ושל הפיוט, ועם הגיעה לירושלים והקמת בית הכנסת "עדס" בשנת 1901, החלה להשפיע על סגנון הביצוע של הקהילות הספרדיות, תחילה בירושלים ולאחר מכן בכל ארץ ישראל ובחלק מקהילות המזרח בתפוצות.  השפעת קהילה זו הייתה חלק מהתהליך הכללי של המעבר אל הסגנון המוסיקלי הערבי. סגנון ביצוע התפילה והפיוטים של קהילת יהודי חלב היה מבוסס אף הוא על הסגנון המוסיקלי הערבי.

המעבר מהמסורת הישנה אל המסורת החדשה בבתי הכנסת הספרדיים בירושלים מתואר על ידי הסופר יעקב יהושע בספרו "בין מסורת להווי במשכנות הספרדים בירושלים". יעקב יהושע מבכה את היעלמות התפילה והפיוט ב"נעם הספרדי" הישן:

מסופקני אם בני הדור הספרדי החדש, יודעים את מובנן של המילים 'נועם ספרדי'... לא זו בלבד שנעלם 'הנועם' בתפילותינו, אלא שאתו נעלמו גם 'הנועם' של הבקשות  והפיוטים שליוו אותנו בבתי הכנסת בשעת שמחה... פיוטים אשר היוו חלק נכבד בתפילותינו... בית הכנסת הספרדי נכבש אפוא על ידי בני עדות המזרח... המחדירים אל בית הכנסת נוהגים אשר לא ידענום.

המסורת הנקראת כיום "ספרדית ירושלמית" מורכבת אם כן משילוב בין שני רבדים מוסיקליים מרכזיים: הרובד הישן של המוסיקה התורכית-עותמנית, אשר הדיו נשמעים עדיין בתפילות ובפיוטים, בעיקר בימים הנוראים, ורובד חדש יותר של הסגנון המוסיקלי הערבי של המזרח התיכון שהתגבש בסוף המאה התשע עשרה והמחצית הראשונה של המאה העשרים. סגנון התפילה "ספרד ירושלים" הפך להיות הסגנון המרכזי בקרב חלק ניכר מקהילות המזרח בישראל ובתפוצות כיום.

 

שירת הבקשות

בלילות השבת שבין שבת "בראשית" - שהיא השבת הראשונה לאחר שמחת תורה - ושבת "הגדול" - השבת שלפני ליל הסדר - כשעתיים שלוש לפני עלות השחר, בוקעת שירה עזה מבתי הכנסת "עדס" בשכונת נחלאות ו"מוסאיוף" בשכונת הבוכרים בירושלים. קהל גדול מתאסף בבתי כנסת אלו ושר במשך שעות רבות פיוטים הנקראים "שירת הבקשות". בבתי כנסת אחרים בירושלים ובמקומות ישוב נוספים בישראל, מתקיימים "חוגי בקשות" באחד מימות השבוע, ובהם מלמדים פייטנים האמונים על שירת הבקשות בנוסח ספרד-ירושלים את הפיוטים הללו.

ראשיתו של מנהג שירת הבקשות לוטה בערפל. אולם פיוטים מסוג "בקשה" כלולים כבר במחזורי תפילה ספרדיים מלפני הגירוש, והמנהג לקום בלילה ללימוד ולתפילה, שהוא אחד המאפיינים של שירת הבקשות, נהג בספרד ובארץ ישראל מימי הביניים (ר' יהודה אלברצלוני שחי במאה ה-11 וראשית המאה ה-12, מזכיר מנהג זה). תחילה הושרו הבקשות מדי יום לפני תפילת שחרית, כפי שהיה נהוג אצל יהודי בבל, אך כיום היא מבוצעת בשבת בלבד. המנהג של שירת בקשות בחבורה מקורו כנראה בצפת על ידי תלמידיו של האר"י במאה השש עשרה, ומשם התפשט לקהילות אחרות.

מסורת שירת הבקשות בארם צובא קדומה אף היא, כנראה מן המאה השש עשרה. בתחילת אותה מאה הגיעו לעיר חלב (ארם צובא) שבסוריה קבוצה ממגורשי ספרד, תהליך שהפך את חלב לעיר של תורה ומסחר. בהשפעת ביקוריהם של השד"רים מארץ ישראל, נוצרו בחלב חבורות של קוראי תהילים ששרו את פיוטי הבקשות. עדות לכך נמצאת בכתביו של הנוסע בנימין השני שביקר בחלב בשנת 1859: "בליל שבת מזמרים כל בני העדה שירים נעימים... רוב השירים והתפילות חוברו על ידי המשורר הגדול ר' ישראל נג'ארה... ".

בסוף המאה התשע עשרה היו קיימות כנראה שתי מסורות של שירת בקשות בירושלים: האחת היתה מסורת ייחודית לירושלים בעיר העתיקה. לפי סרוסי (1993) נוסדה מסורת זו על ידי רפאל יצחק אלטראס, שהיה בן למשפחה ספרדית מהעיר חלב ועלה לירושלים בשנת 1845. המסורת השנייה התהוותה בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים על ידי קהילת יהודי חלב שעלו לירושלים. הדמות המרכזית במסורת זו בירושלים היה ר' מרדכי עבאדי. שירת הבקשות החלבית הפכה לדוגמא לקהילות המזרחיות האחרות, אולם במקביל התפתחה גם השפעה של חזנים ופייטנים שלא מקרב קהילת חלב על השירה הזו, התוצאה היתה שכולם שרו את השירה החלבית למרות שלא באו מתוך המסורת החלבית וכך נוצר לו סגנון אחר הידוע כיום בשם "ספרדי-ירושלמי".

כיום מבוססת מסורת שירת הבקשות הירושלמית על "ספר הבקשות לשבת" שערך ר' חיים שאול עבוד. שליטה בקובץ שירת הבקשות הפכה להיות חובת יסוד של חזנים המבצעים את התפילה בנוסח "ספרדי ירושלמי". שירת הבקשות כוללת בעיקרה פיוטים קבועים, ומספר אחרים שהם לבחירה לפי האירוע, התנאים ואופי הקהל המשתתף. כל בקשה מבוצעת בצורה אנטיפונלית (שירת מענה) על ידי שתי קבוצות. בין קבוצת פיוטים אחת לקבוצת הפיוטים הבאה אחריה, מבצע זמר סולן מהלך מוסיקלי הנקרא "פתיחה" - אלתור מקאמי -  שהוא מזמור תהילים. הפתיחות פותחות תמיד במקאם של הפיוט האחרון ומובילות אל המקאם של הפיוט הבא לאחר הפתיחה. בפתיחות אלו מבצעים הסולנים "מוואל" - מהלך מוסיקלי אלתורי במקצב חופשי. בחטיבות הללו עשויה לבוא לידי ביטוי במידת מה המסורת האישית ממנה בא כל מבצע סולן: המסורת התורכית, הפרסית, הבבלית. הפיוט המסיים את האירוע הוא תמיד הפיוט "ידיד נפש", והוא מבוצע כל שבוע בלחנים שונים, לפי המקאם של אותה שבת (לכל שבת יש מקאם אחר, קבוע). 

ככל הנראה, רבים מלחני הבקשות הם לחנים "שאומצו" מהסביבה בה חיו היהודים יוצאי ספרד במרחב העותמני בעבר הרחוק ובעבר הקרוב יותר. בחלק גדול מהפיוטים לא ידוע מקור הלחן, אולם ידוע לנו כי פיוטיו של ר' ישראל נג'ארה למשל הופיעו בספריו עם ציוני מקור הלחנים הזרים בפתיחת כל פיוט.

 

פיוטי מעגל השנה ומעגל החיים

לצד פיוטי הבקשות מצויים בקרב קהילות המזרח פיוטים רבים לשבתות ולחגים, וכן פיוטים לאירועים השייכים למעגל החיים כמו נישואין, ברית מילה, בר מצווה ועוד. פיוטים אלו מבוצעים הן בזמן העלייה לתורה בבית הכנסת במהלך התפילה, הן מחוץ לבית הכנסת מסביב לשולחן השבת והחג או בעת אירוע השמחה. הפיוטים אלו הם ממקורות שונים ומתקופות שונות. חלק נכבד מתוכם הוא רפרטואר הפיוטים של קהילת יהודי חלב הנקרא בפיהם "פזמונים", שחלקם הפכו לנחלת הכלל בקרב קהילות יהודי ספרד המזרחיים והוא כולל גם פיוטים של עדות מזרחיות אחרות כמו אלו של קהילת יהודי בבל.

אופיים המוסיקלי והטקסטואלי של השירים הללו מגוון יותר מסגנונם של פיוטי הבקשות. הטקסטים חוברו על ידי משוררים שונים מן המאה התשע עשרה ועד היום. חיבור הפיוטים בסגנון הפזמונים נמשך לאורך כל המאה ה עשרים והוא קיים גם כיום.

 שתי דמויות מרכזיות בעת החדשה במסורת הזו, דהיינו בחיבור פיוטים ובהעברת המסורת לדורות הבאים, היו ר' רפאל ענתבי ואשר מזרחי.

ר' רפאל ענתבי נולד בחלב בשנת 1830 ונפטר בקהיר בשנת 1919. יוצר זה חיבר טקסטים לשירים רבים שהפכו לחלק בלתי נפרד מרפרטואר הפיוטים של קהילות יהודי חלב וקהילות מזרחיות נוספות בכל העולם. נוסף על היותו משורר, היה פעיל מאוד בהוראת מסורת הפזמונים והנחלתה לתלמידיו שהמשיכו אותה גם לאחר מותו.

אשר מזרחי  נולד בירושלים בשנת  1890 ונפטר  בשנת 1967. הוא היה דמות חשובה ומרכזית בקהילה הספרדית של ירושלים. משורר חשוב זה נסע לטוניס פעמיים ולימד את המסורת הירושלמית לאנשי קהילת טוניס.

חלק ניכר מן הלחנים של הפזמונים הם של מחברים ידועים במוסיקה הערבית, בעיקר מן המחצית הראשונה של המאה העשרים, כמו סייד דרוויש, זכריה אחמד, ריאד אלסונבטי, מוחמד עבדל ווהב ואחרים. חלק הארי של הלחנים הם לחנים מאומצים מהמוסיקה הערבית והתורכית בעבר הקרוב. השפעה זו של המוסיקה הערבית, אשר יצאה ממצריים ומסוריה, מתוארת על ידי החזן הירושלמי מר אברהם כספי, המספר כי בשנות השלושים ועד שנות החמשים של המאה העשרים נקלטה והושמעה המוסיקה הערבית, בעיקר של זמרים ממצרים, בירושלים, וזאת באמצעות תקליטים שהושמעו בבתים פרטיים ובבתי הקפה. מוסיקה זו לדברי מר כספי "נכנסה אל הלבבות ואל הנשמות" והפכה לנערצת ופופולרית על ידי היהודים הספרדים והמזרחיים בירושלים. לפי דבריו, רבים מן הלחנים של  הזמרים הערביים אומצו בתחילה אל הפיוטים, ואחר כך נכנסו אל התפילה ושובצו במקומות בהם מבוצעים לחנים על ידי כל הקהל.

 

סיכום

שירת הפיוטים במסורת "ספרד-ירושלים" מהווה נדבך חשוב בתוך הזרם המרכזי של ביצוע התפילה והפיוט בקרב עדות יוצאי ארצות המזרח בישראל ובתפוצות כיום. מסורת ביצוע זו התגבשה סופית במחצית הראשונה של המאה העשרים בירושלים והיא משלבת בין השפה העברית העומדת בבסיס התפילות והפיוטים, לבין הביצוע המוסיקלי המבוסס על המוסיקה הערבית, בצירוף השפעות נוספות כמו הרובד הישן של המוסיקה התורכית ומסורות מזרחיות אחרות של פייטנים וחזנים שונים. אוסף הפיוטים במסורת ספרד-ירושלים מלווה את התפילות, את טכסי שירת הבקשות בלילות שבת ואת מכלול טכסי מעגל החיים והשנה של קהילות יוצאי ספרד והמזרח.

 

ביבליוגרפיה

 

 

אידלסון, אברהם צ.

אוצר נגינות ישראל, כרך IV (נגינות ספרדי המזרח).ירושלים-ברלין

-וינה: הוצאת בנימין הרץ.

תרפ"ג

 

 

ברנע, עזרא

"הבכורה: התגבשות נוסח התפילה במסורת החזנות הספרדית

-ירושלמית עד הגיעה למעמדה כיום", דוכן י"ד: 25 - 38.

תשנ"ו

 

 

יהושע, יעקב

בין מסורת להווי במשכנות הספרדים בירושלים. ירושלים: הוצאת ועד עדת הספרדים

 בירושלים.

1979

 

 

סרוסי, אדוין

 "לראשית שירת הבקשות בירושלים במאה הי"ט", פעמים 56:

106 - 124.

    1993

 

 

שילוח, אמנון

 

המשכיות ותמורה במסורת המוסיקלית של יהודי ספרד. ירושלים:

 משגב- המכון לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח.

  1986

 

 

Barnea, Ezra

 

 

1997

"Music and Cantillation in the Sephardi Synagogue", Musical Performance-The Performance of Jewish and Arab Music in Israel Today. Edited by A. Shiloah. Amsterdam: Harwood Academic Publishers, pp. 65-80.

Katz, Ruth

 

 

1968

“The Singing of Baqqashot by Aleppo Jews”, Acta Musicologica, XL: 65-85.

Kligman, Mark L.

 

 

1997

 Modes of Prayer: Arabic Maqamat in the Shabbat Morning Liturgical Music of the Syrian Jews in Brooklyn. Phd. diss., New York University.

Seroussi, Edwin

 

 

1990

“The Turkish Makam in The Musical Culture of the Ottoman Jews, Sources and Examples” Israel Studies in Musicology 5: 43-58.

Shelemay, Kay K.

 

 

1998

Let Jasmine Rain Down – Song and Remembrance among Syrian Jews. Chicago and London: The University of Chicago Press.

 

 



דף ראשי | מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות
פיוט השבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)


רננות קהילות שרות הפונותיקה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות

סמל אקום