English
 
  
משמעותו של האור
כ"ח חשון תשס"ז 19 בנובמבר, 2006

חודש כסלו, בו הלילות מתארכים ושעות האור מועטות, הוא החודש בו נחגג חג החנוכה, חג האורים. האור היה ועודו דימוי המזוהה עם ברכה, חכמה, תקווה, צדק ואף השראה אלוהית. המונח "הארה" קשור במגע בין האלוהי והאנושי, באפשרות ליצירה השואבת את מקורותיה מעולמות עליונים. ישנו מושג של אור חיצוני ושל אור פנימי – המקבילים לאור גשמי ולאור רוחני. ישנם המאורות שנבראו בששת ימי בראשית ומקורות האור שגילו ויצרו בני האדם.

בספר בראשית מוזכרת בריאת האור פעמיים, ביום הראשון וביום הרביעי.

ביום הבריאה הראשון מוזכרת בריאת האור הכללית  (וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר פס' ג)

ובפעם השנייה - ביום הרביעי – בריאת המאורות (וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ  פס' יז-יח).

פרשנים רבים נדרשו לסוגיית בריאתו הכפולה של האור. הרמב"ן בפירושו לפסוקים אלה מזכיר את רעיון גניזת האור שנברא ביום הראשון, אור שבו אין בני האדם יכולים לעמוד, ועל כן נגנז לטובת הצדיקים לעתיד לבוא.
אצל רבי חיים ויטאל, בחיבורו 'עץ החיים' אנו מוצאים המשך ופיתוח של רעיון זה –

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים

היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל

אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף

אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת

והוא הנקרא "אור אין סוף"

 

את האור המופלא שנברא ביום הראשון לבריאה היה צורך לסייג ולגנוז על מנת שהעולם יוכל לעמוד בו וליהנות ממנו.

בפיוט החודש - "אור צח ופשוט" - פיוט קבלי  של ר' אברהם ענתבי המושר כחלק משירת הבקשות לקראת עלייתו של אור השחר, ישנה התייחסות לאור הקדום הזה, הצח, הפשוט, העליון, עילת כל העילות:

אוֹר צַח וּפָשׁוּט עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת 

לְךָ דּוּמִיָּה יַחְדְּלוּן הַקּוֹלוֹת 

אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים אֵין דּוֹרְשִׁים תְּחִלּוֹת 

מִי יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלּוֹת ה'...

לכאורה נרות חנוכה הם היפוך של אותו אור עליון ועצום – הרי מדובר בנרות קטנים, אורות זעירים ומתכלים שבהשוואה לאותו אור עילאי, אור האין סוף, מה ערכם? אלא שלאורו של הנר סגולה מיוחדת. גם אם משתמשים באורו כדי להדליק נרות אחרים הוא אינו חסר. הדלקת נר מנר והפצתה של האורה עולה על הנר הגדול ביותר הדולק בעצמו.

בעניין הדלקת המנורה בבית המקדש כתוב: "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת" (שמות ל, ח). יש בביטוי זה כיווניות השואפת למעלה, כביטוי של הקשר בין תחתונים לעליונים. הבהוב הלהבה, תנועתה התמידית והימשכותה למעלה קשורה בתנועה סמלית מתמדת, משתנה, השואפת להינתק מהמנורה ולעלות מעלה.

יש קשר עמוק בין האור הנברא לאור הנדלק והנרות עצמם משמשים גם כמטפורה וגם באופן ממשי קשר לאור מעולמות עליונים.

 

                                   

                   

 

לכבוד ראש חודש כסלו מביא מדור פיוט החודש שלוש יצירות הקשורות באור:

הצלמת סיצ'י גלעד עוסקת  באור בתמונות ובמחשבות.

המשוררת אחינעם כהן נוגעת באיכויות שונות של אור בשירה בקבוק נשבר

המשוררת רבקה מרים מביאה זווית נוספת שקשורה באור מן המעמקים בשירה האור שחצבנו מן הבורות עמום היה.

אנו מזמינים אתכם לעיין גם במדרש הפיוט האישי של רבקה מרים לפיוט.

 

שנזכה לפשטות ולאורה

חודש טוב ומבורך

בשמת חזן

 

 



תגובות גולשים

הוסיפו תגובה למאמר

עיון בטקסט
בהפקת האתר חאלב, מקאם: שיגא, בביצוע חברים מאנסמבל שחרית
חאלב, מקאם: שיגא, בביצוע קבוצת חזנים - ירושלים, שנות ה-80
חאלב, מקאם: שיגא, בביצוע פייטנים מקהילת ארם צובה, ניו יורק
חאלב, מקאם: שיגא, בביצוע בי"כ אוהבי ציון, ירושלים 1960
חאלב, מקאם: שיגא, בביצוע מתוך מופע שירת הבקשות ירושלים תשס"ו


מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות | פיוט השבוע
12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר | מוסדות וקישורים
לוח מודעות ואירועים | רשימת תפוצה | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

סמל אקום