English
 
  
אליהו הנביא
כ"ח טבת תשס"ח 6 בינואר, 2008

 

 שלום עליכם

השבוע אנו חותמים את סדרת פיוטי מוצאי שבת בפיוט ממסורת יהודי מרוקו. זהו הפיוט הקבלי "אומר לה' מחסי", שגם הוא, כפיוטים רבים נוספים למוצאי שבת, מעמיד את אליהו הנביא במרכזו.

דמותו הפלאית של אליהו הנביא, המופיע לפתע פתאום ועולה השמימה בסערה, העושה נסים ונפלאות, עטופה סוד ומסתורין. תורת הסוד מוסיפה מימד נוסף של מסתורין לדמותו של אליהו הנביא וקושרת בין נשמתו לנשמות של דמויות אחרות:

והנה אליהו הנביא שהוא פינחס, היא נפש זיהרא עילאה דאדם, ולכן נתעברו בו נפש נדב ואביהוא במעשה זמרי..." (שער הגלגולים, הקדמה לג)

הפייטן, הידוע לנו רק בשמו הפרטי העולה מהאקרוסטיכון (מסעוד), נע בין גילוייו וגלגוליו השונים של אליהו הנביא ומצייר את דמותו על פניה הרבים - אליהו הנביא המקנא לה', מבשר הגאולה, המגלה סתרי תורה לצדיקים, המצוי בכל ברית מילה, אליהו הנביא זכור לטוב.

השבוע כותב על הפיוט אברהם כהן, שחקן ומנהל מקהלת הפיוט. הוא מספר על מקהלת הפיוט שקמה בירושלים, על ניסיון למצוא צליל חדש בעולם הפיוט ועל גוספל עברי עם אליהו הנביא זכור לטוב

שבוע טוב, חודש טוב ומבורך

חנה פתיה

**********

 

גוספל עברי

מזה כשנתיים מתכנסת, אחת לשבוע, קבוצה של גברים - דתיים, חילוניים, צעירים ומבוגרים, בצריף עץ, בלב שכונת רחביה בירושלים (אחד משני הצריפים המוכרים במדינה, השני הוא, כמובן, צריפו של בן-גוריון) ושרה פיוטים. זוהי מקהלת הפיוט שליד מכון בן- צבי.

המקהלה, אותה מוביל ר' חיים לוק, אולי גדול המבצעים בדורנו של הפיוט הצפון אפריקאי-אנדלוסי, ביחד עם יאיר הראל כמנהל אמנותי, שמה לה למטרה לחפש ולהביא צליל מקהלתי, יהודי-ישראלי חדש, הנובע מתוך הקשבה עמוקה למכלול של עולם הפיוט, למילים, לתפילות, לתרבויות המוסיקליות.

ממש כאן אירח נשיא המדינה השני, מר יצחק בן צבי, מנהיגים, חתם על כתבי אמנה לשגרירים והטיל הקמת ממשלה על מועמד זה או אחר. אך יותר מכל - נדמה שאהב לארח את אזרחי המדינה הצעירה.

הנשיא יצחק בן צבי וטקסט מפרי עטו, מתוך שטר של 100 ש"ח

 

אי אפשר שלא להתמלא בכבוד ולהתרשם מן היופי שבמקום, יופי הנובע מתוך פשטות וצניעות. האדם, המוסד והמדינה הצעירה שניבטים מן הצריף הזה מעוררים סוג של געגוע.

המקום - מידותיו ואופיו - הולמים את שירת הפיוט - הגעגוע הוא הרפסודה עליה שטים השרים את ליבם, היופי אותו מוצא המתבונן בעולמו של הבורא והפשטות והצניעות ראויות הן למי שמבקש לשיר מלב.

אני מקווה שגם אנחנו, המקהלה, הולמים את המקום. ולעיתים, לאחר ביצוע יפה במיוחד, אני מתבונן בציור דיוקנו של כבוד הנשיא ונדמה לי שאני רואה את זוויות פיו מתארכות מעט. כלפי מעלה.

במהלך החזרות לקראת מופע שהעלינו בתיאטרון החאן בקיץ האחרון, למדנו את הפיוט המסתורי והנפלא - "אומר לה' מחסי ומצודתי". הלחן, מן המסורת המרוקאית, על הקצב המתגלגל שלו, הדגשים הקצביים המפתיעים, הרפיטטיביות ובעיקר - הנסיקה למעלה בשורה הרביעית בכל בית והחזרה אל השורה הנשנית- "אליהו הנביא זכור לטוב, מה נעים מה טוב" - כל אלה יצרו זרמים של התרוממות בשירתנו.

ר' חיים לוק ומקהלת הפיוט

 

שני רגעים זכורים לי במיוחד. האחד כאשר ר' חיים, שהקצב הוא לו כטבע שני, בהקשה בדרבוקה, בגופו המשתתף, ובעיקר בקצב הטמון בשירתו - לעיתים מאופק ולעיתים סוער ומבקיע, ביקש מאתנו למחוא כף במרווח מסוים בקצב. לא לכולם היה הדבר פשוט. כדי לשיר את המלודיה וגם למחוא כף במקום הנכון, היה צורך לפצל את הקשב. היה בזה משהו חמקמק. בסופו של דבר חלק מאתנו הצליחו לקיים את שני הערוצים במקביל. בשלב הזה החל ר' חיים להעביר את מרכז הכובד, בהדרגה, מן השירה אל הקצב. עוד ועוד הצטרפו אל מחיאת הכף, מי בהכפלה, מי בסינקופה ומי בדגשים יצירתיים אחרים, עד שבמעין קרוס פייד הלכה השירה ודעכה אבל ההד שלה נשאר. לגמרי נוכח, תלוי ומרחף באויר. וצלילים של עשרים וחמישה זוגות כפות-ידיים מילאו יותר ויותר את חלל הצריף. וכך זה נמשך דקות ארוכות.

 

                     

והפיוט המופלא? הוא לא חדל אף לרגע, הוא רק כמו עבר ממד - ממילים ושירה, אל קולות המחיאה. כראוי לפיוט עברי...

וכאילו לא די, באחת מן החזרות הבאות, יאיר הציע להכפיל, לשיר בשני קולות את השורה הרביעית, זו הנוסקת.

השירה בשני קולות,יש לציין, אינה נהוגה כמעט באף אחת ממסורות הפיוט, לבד אולי מן הלדינו והניגון החסידי.

והנה שוב (אולי בשל נדירות ההתפצלות לשני קולות ביחד עם מחיאות הכפיים ואורכו של הפיוט), נפתח לנו, עוד פעם, סדק מבורך. לקראת הסוף, לאחר קטע בו המקהלה "מחזיקה" את השורה החוזרת ור' חיים מפליג אל מוואל מאולתר אנו חוזרים אל הבית הרביעי, ושם, בזמן ההתגברות, הקצבית והדינמית, אחד החברים, כמו לא יכול היה להכיל את התרחבות הלב - קם על רגליו. תוך זמן קצר כולנו היינו על רגלינו, שרים על אליהו הנביא זכור לטוב, מוחאים כף ואומרים שירה בכל עצמותינו, בכל עצמותנו ובכל מאודנו.

כבוד הנשיא, כך נדמה לי, לא עמד בפרץ והצטרף אלינו במחיאות כף. איני יכול להיות בטוח לחלוטין שהרי הצייר שצייר את דיוקנו בקווים פשוטים ובוטחים השאיר את כפות ידיו מחוץ למסגרת...

מה שכן, אין לי ספק שארתה פרנקלין או ריי צ'רלס - לו היו מזדמנים לשכונת רחביה, לצריפו של הנשיא השני יצחק בן צבי בשלהי אביב תשס"ז, היו שרים, מוחאים, רוקדים ובאופן כללי מרגישים בבית.

גוספל יהודי.

ואולי האורח שהגיע לא היה מוסיקאי גוספל אמריקאי שחור אלא אחד... זכור לטוב... שירד מההר הטוב

אותו אחד שהאל בחר לגלות לו את עצמו דווקא בקול דממה דקה.

כי ככלות הקול

והשירה

ומחיאות הכף,

דקה הייתה הדממה גם אצלנו

אני מקווה

אברהם כהן

אברהם כהן מנהל את "מקהלת הפיוט שליד מכון בן- צבי"; מנחה ב"קהילות שרות" את קבוצת ירושלים החדשה; שחקן, אמן רחוב, חבר בקבוצת "רופאי החלום" ועובד כליצן רפואי בביה"ח "שערי צדק"; כרגע מופיע בהצגות: "איפה גב' גבאי?" ב"תיאטרון הקרון" ו"יומן-ירח" בזירה הבינתחומית וכן עם התזמורת האנדלוסית הישראלית. מלמד משחק ב"מרתף"- בי"ס לתיאטרון המיועד לנוער בסיכון



תגובות גולשים

הוסיפו תגובה למאמר

עיון בטקסט
בהפקת האתר מרוקו, נובה: איצביהן, בביצוע ר' חיים לוק בקהילות שרות
בהפקת האתר מרוקו, נובה: איצביהן, בביצוע ר' חיים לוק ומקהלת הפיוט שעל יד מכון בן צבי
מרוקו, נובה: איצביהן, בביצוע ר' חיים לוק
מרוקו, נובה: איצביהן, בביצוע הרב מאיר עטיה
מרוקו, נובה: איצביהן, בביצוע ר' אברהם סוויסה ותלמידים


מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות | פיוט השבוע
12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר | מוסדות וקישורים
לוח מודעות ואירועים | רשימת תפוצה | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

סמל אקום