English
 
  
על הלך הרוח הנפשי שמאחורי שירי הנקמה
כ"ה ניסן תשס"ט 19 באפריל, 2009

שלום עליכם,

במעבר חד מחג הפסח ומחודש האביב אנו לקראת יום הזיכרון לשואה ובעקבותיו יום הזיכרון לחללי צה"ל. מעטים הפיוטים שנכתבו במיוחד עבור ימים אלו - הידוע שבהם הוא 'אלי אלי נפשי בכי' – קינה על השואה שנכתבה על ידי יהודה לייב ביאלר בשנת תש"ה בוורשה, אליה חזר לאחר המלחמה. הקינה הזו נכתבה על פי אותו לחן ובמתכונת המזכירה את הקינה לתשעה באב 'אלי ציון ועריה', האחרונה בקינות תשעה באב. ברבות מהקהילות האשכנזיות נוהגים לשיר את שתי הקינות הללו בסיום אמירת הקינות בליל תשעה באב.

עוד בהקשר זה - תפילת 'אל מלא רחמים' לזכרון קדושי השואה ולעילוי נשמתם. נוסח התפילה משתנה לעיתים מקהילה לקהילה, אך הנוסחים כולם מבוססים על המבנה היסודי של תפילת 'אל מלא רחמים' הראשונה שחוברה ככל הנראה בפולין במאה השבע-עשרה לאחר פרעות ת"ח-ת"ט (1648-1649) על ידי ר' יום טוב ליפמאן הלוי העליר.

גם שירת 'אני מאמין' מושרת במעמדי הזיכרון השונים, בעקבות סיפור מיוחד הקשור ללחן שחובר למילים אלו בדרך לטרבלינקה ע"י חסיד מודז'יץ שנספה בשואה.

פיוט נוסף, יוצא דופן במקצת, כפי שמעידה עליו כותרתו,  הוא הפיוט 'הללויה עם נברא' – פיוט במסורת יהודי לוב, שנסיבות כתיבתו ושירתו הן מיוחדות במינן. זהו שיר שנכתב והושר עם יציאת היהודים ממחנות ההשמדה. יהודי לוב, ניצולי מחנה הריכוז 'ג'אדו', סיפרו שהם שרו פיוט זה בעת הצלתם מן ההשמדה וחזרתם לבתיהם עם תום המלחמה.


עם שובם של ניצולי יהדות לוב ממחנות ההשמדה באירופה ע"ג רכבות, דרך גיברלטר-מרוקו. באדיבות מרכז אור שלום

לקראת יום השואה העלינו לאתר, לראשונה באינטרנט, צילום של כמה קטעי תפילה מתוך מחזור לראש השנה שכתב לעצמו החזן נפתלי שטרן במחנה העבודה וולפסברג, ערב הימים הנוראים תש"ה (1944). שטרן כתב את המחזור מזכרונו, באמצעות בדל עפרון על קרעי שקי מלט, כדי שיוכל להיעזר בו בהיותו שליח ציבור בתפילת החג ימים ספורים לאחר מכן. כשניצל לבסוף מן התופת הוא טמן את דפי המחזור המתפוררים בין קפלי המחזור המשפחתי המודפס ה'רגיל', והתפלל בהם מדי ראש השנה במשך 43 שנים, עד שמסרם לשמירה ביד ושם. המחזור פורסם לפני שנים אחדות במהדורה מיוחדת בהוצאת יד ושם, בלוויית מבואות ומאמרים, ואנו מודים להם מאוד על הזכות האדיבה שניתנה לנו לפרסם כאן את הדברים. נפתלי שטרן נפטר בכ"ד אב, תשמ"ט (25 באוגוסט, 1989). יהי זכרו ברוך.

פיוט השבוע הוא פיוט ממסורת תימן 'ישקף', שמחברו הוא אחד מחשובי משוררי תימן, ר' יהוסף בן ישראל, בן המאה ה-17, בן דורו המבוגר של ר' שלם שבזי, שלפי המסורת היה קרובו ובן עירו. השיר, הקורא לנקמה באויבים משקף את מצוקתם של יהודי תימן שסבלו רדיפות ועינויים, ששיאם הוא ההגליה למווזע בשנת 1680. כל קהילות תימן יצאו אז לגולה ואף יהודי לא המיר את דתו. רבים מן הגולים מתו בדרך וכשני שליש מן הגולים שהגיעו למווזע נספו שם ברעב ובצמא, בחוליים ובמגפות. בין הגולים היה גם ר' שלום שבזי, שקונן על הגלות בשירים שכתב.

קריאה לנקמה מופיעה בפיוטים לא מעטים לאורך כל הדורות, והיא בולטת במיוחד בתקופת השואה. המוסיקולוגית וחוקרת השואה תמר מצ'אדו עומדת על הלך הרוח הנפשי שמאחורי שירי הנקמה שנכתבו לאורך כל הדורות, ובמיוחד בתקופת השואה.

בשורות טובות

חנה פתיה

*********

על נקמה ותקווה

הפיוט "ישקף אלוהים", כמו מאות שירים אחרים שנכתבו בכל קהילות וגלויות ישראל, מבקש מהאל נקמה. דרך הפיוט חווה המשורר הסובל את אי יכולתו של עם ישראל להגן על עצמו, את בדידותו ואת פגיעותו. לכן התפילה היא שתהיה תגובה לדם הנשפך, שגם בעולם הזה אפשר יהיה לחזות בתבוסתם של הרשעים.

מתוך דיוואן, תימן, המאה ה-19

התקווה לנקמה היא אחד הנושאים המרכזיים בשירים שיהודים כתבו ושרו במשך כל שנות מלחמת העולם השניה. בתקופת השואה, יהודים רבים כתבו ו/או שרו שירים, בכל מדינות הכיבוש ובכל השפות הידועות ליהודים. הרבה מאוד נושאים ותכנים עולים מתוך שירת דמים מופלאה זו וכאמור, הרצון לנקום הוא אחד הנושאים המרכזיים בה.

ברוב ההרצאות שאני נותנת בנושא שירת היהודים בשואה, במקומות שונים בארץ, אני נתקלת בתגובות של הפתעה ולעתים אפילו סלידה כאשר אני מציינת את מרכזיות נושא הנקמה בשירת היהודים בשואה. אם בזמנים רגילים, בחיי היומיום, שנאה ונקמה הן רגשות שליליים, בזמנים של גזרות קיצוניות רגשות אלו משחקים תפקיד חשוב וחיובי.

שנאה ונקמה הן רגשות המבעירים אש בגוף, בנפש ובנשמה. הן גורמות לאדם לחוש את עצמו, להרגיש את זרימת האדרנלין בגופו. הן מרכזות את מחשבתו ומוציאות את האדם מן הכאן ועכשיו הבלתי נסבל אל  פנטזיית הנקמה העתידית.

חברי הגדנ"ע בטקס זכרון ב'יד ושם'. צילום: משה פרידן, 1963, באדיבות לשכת העתונות הממשלתית

בזמן שליהודי אין עבר - הוא נכחד בכל רבדיו הרבים והעשירים;  בזמן שאין לו עתיד - מציאות של השפלות, גירושים, רציחות, רעב ואקציות לא משאירה פתח לחזון אישי, קהילתי ולאומי; בזמן שהמאבק לקיום הפיזי היומיומי המינימלי של היהודי ומשפחתו הוא מאבק תמידי של חיים ומוות - שנאה ונקמה הן אולי הרגשות היחידים שמסוגלים להוציא את היהודים מן האפטיה, הדיכאון והחולשה העצומה שמאיימים עליהם שעה שעה ורגע רגע. הן הפתח היחיד לרצות לחיות את העתיד על מנת לראות את מפלת האויב הרוצח, לראות גרמני או משתף פעולה אחד מת.

בסוף המלחמה, מספר פעולות הנקם היה מועט יחסית לטבח הנורא, אך רגשות השנאה והנקמה וביטוייהן בשירה היו גורמים מכריעים ברצון וביכולת לחיות ולשרוד ובהתארגנות המזוינת.

שירת היהודים בתקופות של גזרות וכמובן בשואה לא צריכה להישפט על פי קנה מידה אמנותי או מוסרי של זמנים רגילים אלא כביטויים פנימיים נפשיים עמוקים וכך אנו צריכים לעמוד בפניהם וללמוד מהם.

תמר מצ'אדו

תמר מצ'אדו היא מוסיקולוגית העוסקת בחקר המוסיקה והשירה של היהודים בתקופת השואה. מרצה במקומות שונים, בעיקר בבית הספר להוראת השואה של יד ושם.

 



תגובות גולשים

הוסיפו תגובה למאמר

עיון בטקסט
לחן משולב – תימן וסגיב כהן, בביצוע סגיב כהן ומיתרי דוד
לחן משולב – תימן וסגיב כהן, בביצוע סגיב כהן
תימן - צנעא, בביצוע אהרן עמרם
תימן 1, בביצוע יעקב תעסה ויהודה יצחקי
תימן 2, בביצוע ברוך יפת
תימן 2, בביצוע בנימין נחום
בהפקת האתר תימן-צנעא, בביצוע אהרון עמרם בערב השקת האתר


מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות | פיוט השבוע
12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר | מוסדות וקישורים
לוח מודעות ואירועים | רשימת תפוצה | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

סמל אקום