English
 
  
ברוך מחיה
ו' כסלו תש"ע 23 בנובמבר, 2009

ברוך מחיה

כן. התגלה מעיין. המעיין היה נסתר. אך לא מעין כל. שותים ממנו דורות על דורות של יהודים.

ועכשיו הגיע עידן, בו מחפשות תרבויות המערב את המעיינות שננטשו. את בורות המים שנסתמו.

דור שלישי לחילונות, להתמערבות, מחפש שורשים ומעיין לרוות בו צמאונו.

ובכל תרבות מעיין כזה נמצא. אחרת לא היתה זו תרבות. אחרת התרבות היתה נכחדת.

אצלנו היהודים, ללא מולדת, ועם 'אלפיים שנות', המעיין נשמר בבתי הכנסת. בבתי המדרש. קיומו של העם נשמר בדת.

ועכשיו, משנרגעו קצת מאבקי ההישרדות, משהגלידו חלק מהפצעים, פצעים של פרעות ושואות, תקומה עליה ומישבריה, יש רווח המאפשר לחפש את המעיין. למצוא. לשתות. לרוות.

הפיוטים הם חלק ממעיין התרבות היהודית. ואל המעיין הזה יורדים היהודים של היום: חלקם דתיים, חלקם שומרי מסורת, וחלקם פוגשים בפעם הראשונה מזה שניים או שלושה דורות את מקורות התרבות שלהם.

יש בהם מכל הסוגים: הם זמרי רוק, פופ, פייטנים, חזנים, וסתם שוחרי שירה.

--------

לחני הפיוטים בכל התפוצות, מושפעים השפעה מכרעת מהיצירה המוסיקלית שבסביבתה נוצרו. ולא רק הלחנים: האוכל, הלבוש והמראה ספגו את הסביבה.


התזמורת הראשונה של בית השידור העירקי. עירק, 1938. באדיבות מרכז מורשת יהדות בבל, אור-יהודה

ואנחנו פה. מדינה של מהגרים, של שבים, של גולים. מדינה מזרח תיכונית, מערבית, בלב התרבות הערבית. מדינה של קיבוץ גלויות ותרבויות. וגם כאן מתרחש אותו תהליך. השפעות הסביבה ניכרות בנו. ובבגדים שאנחנו לובשים, ובמוסיקה שאנחנו צורכים ויוצרים.

התהליכים שהתרחשו בכל תפוצות היהודים היו תהליכים של שינוי, השפעה, התחדשות. ובארץ קורה תהליך דומה. היוצרים שלנו חלקם באים מלב ליבה של המסורת והדת וחלקם באים מחינוך חילוני מערבי.

והם פוגשים את עולם הפיוט. הם יוצרים בהשפעתו. הם יונקים ממנו. אין סימן יותר מובהק לחיים. לחיי היצירה בארץ  ולחיים של עולם הפיוט.

ר' דוד מנחם ושלומי שבן, במסגרת מפגשי 'ידידי השכחת' בית הלל 2008, צילום באדיבות שגיב אלבז

לא מדובר כאן באופנה. מדובר בעם. בתרבות, שעוברת משלב של הישרדות לשלב של השתרשות. שמתחילה לחפש את כוחה מפנים הארץ ולא מחוץ לארץ.

יש מי שדואג שהתחדשות זו תשטח ותטשטש את איכויותיו של הפיוט כפי שהובא מארצות המקור. ותהליך כזה קורה. וגם יקרה. אבל הרי גם בארצות המקור לחן דחק לחן, סגנון דחק סגנון.

בתרבות העממית – האמת שורדת. לחנים המחיים את השרים אותם הם אלה ששורדים. ורק כוחם לחבר ולהתחבר מאפשר להם לשרוד. חיותו של הפיוט ניזונה מאותם תהליכים. והיא תלויה בחיבור שלו לזמן ולמקום.

תהליך של שימור נעשה בארץ. בארכיון הצליל הלאומי, ובעמותות העוסקות בשימור מסורות עדות ישראל.

שימור נעשה גם על ידי יוצרים הבאים מרקע דתי ומסורתי בו נשמרו אוצרות הפיוט בשלמותם.

תנועת השימור וההתחדשות חיות זו בצד זו. וטוב שכך. את שתיהן אנחנו צריכים. הן צריכות אחת את השניה.

הקולות מצטרפים למרקם שלם וחי. לא צריך לפחד. כל עוד יורדים לשתות מהמעיין הוא כמעיין המתגבר ולא, חלילה, מתעפש ומתייבש.

----------

חלק מהשפעות המערב עלינו הן הנטיה לביקורת. אני מבקר משמע: אני שולט במצב.

אבל ידוע שילד שמבקרים אותו ללא הרף נפגע בהתפתחותו. תנועת ההתעוררות של הפיוט היא שתיל רך. והשתיל הזה מלבלב וצומח. הוא בשלב שצריך להשקות אותו, להזין אותו, לטפח אותו. וכל העושים במלאכה, יבורכו.

 

"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון...איך נשיר משיר ה' על אדמת נכר"

הנטייה להתאבל על שאבד, אסור לה למנוע את החיים והחיות מלהתקיים. נכון. היתה תרבות מפוארת. נכון. חלק ממנה הולך לאיבוד וחלק כבר נכחד ללא תקנה. אבל אנחנו כאן. בואו נשיר במקום לבכות. בואו נשמח בהתחדשות המבורכת במקום לבדוק, אולי ושמא אנחנו עושים פה איזו טעות. קורה פה דבר טוב. והראיה היא, שכל מי שפוגש בו מתחיה ממנו.

מוקדם מדי להיזהר ולבקר, לקחת צעד אחורה ולבדוק. זו עת לשמוח ולצמוח ולתרום. להרחיב את פתח המעיין ולא לכסות אותו מפחד שיינזק.

אם לא נשיר את שיר ציון, כולם, כל אחד בדרכו וכמיטב יכולתו, שוב נשכח מה שרו הלויים בבית המקדש. והפייטנים בבית הכנסת.

עולם הפיוט לא הפסיק לחיות לרגע, אבל ככל שיותר יוצרים ישתו מהמעיין שלו ויצמחו ממקורותיו, ככל ששומעיו ירבו, כך יהיה זה סימן ברור. לחיוניותו.

כן. טוב. שהתגלה המעיין. טוב ששותים ממנו הרבה. טוב שישתלו סביבו עצים ודשא. וגם אם יביאו נדנדות וגזלן – המעיין לא יינזק והנהנים ממנו ירבו ויתחיו.

        קהילות שרות בשדרות רוטשילד, תל – אביב, 2009

טל אורה בר

טל אורה בר היא העורכת הויזואלית של אתר הפיוט

 

למרחב האישי של אהרן פוירשטיין            קידוח עמוק למציאות אחרת

למרחב האישי של רוני איש-רן:                 תחיית הפיוט – האמנם?

למרחב האישי של יאיר הראל:                  הפיוט של מחר

למרחב האישי של ד"ר מאיר בוזגלו:          איך נולד פיוט ולמי הוא שייך?

למרחב האישי של איתי מרינברג:             ברי סחרוף פינת אבן גבירול

 

 

 



תגובות גולשים

הוסיפו תגובה למאמר

עיון בטקסט
איטליה-ספרדים-פורטוגל, בביצוע דניאל בדרידה
בבל, בביצוע ר' משה מוצפי ור' מאיר דורי
בוכרה, בביצוע עזרא מלקוב
גרוזיה (מערב קווקאז), בביצוע קבוצת חזנים
הודו-קוצ'ין, בביצוע ר' אברהם חי
ישראל - לחן מאיר בנאי, בביצוע מאיר בנאי
כורדיסטאן, בביצוע קבוצת חזנים
כורדיסטאן – עדת בראשי, בביצוע חזנים למשפחת בראשי
כורדיסטן-עמדיה, בביצוע קבוצת חזנים
לוב, בביצוע יהודה חיון ובניו
לוב, בביצוע ציון בדש
לוב, בביצוע קבוצת פייטנים, מרכז אור שלום
מרוקו, בביצוע יצחק רווח וחזנים
מרוקו, בביצוע עמירם קינן
מרוקו, בביצוע מימון כהן
ספרד המערבית, בביצוע אברהם לופס קרדוזו
ספרד ירושלים, מקאם: ראסט, בביצוע עזרא ברנע
פרס - שיראז, בביצוע מורד נדב
פרס- שיראז, בביצוע אריה מלמד
תורכיה, בביצוע קבוצת חזנים
תימן-צנעא, בביצוע אהרון עמרם


מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות | פיוט השבוע
12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר | מוסדות וקישורים
לוח מודעות ואירועים | רשימת תפוצה | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

סמל אקום