לפניכם שנים עשר פיוטים נבחרים החורזים יחד את מחרוזת פניניה של השירה העברית, ואשר כל אחד מהם כשלעצמו מייצג היבט אחד או יותר של אותה שירה מפוארה - אם מבחינת ההקשר ההיסטורי וזמנו של אותו פיוט, אם מבחינת תכנו של הפיוט או מחברו ואם מצד תפוצתו וריבוי לחניו בקהילות ישראל השונות. אם תרצו, אלו הן אבני הבנין של הפיוט בעם ישראל לדורותיו, למן הפיוט הקדום ועד ימינו אנו.
1. אל אדון / לא ידוע
אחד מהפיוטים הקדומים ביותר הידועים לנו מתקופת הפיוט הארץ ישראלי הקדום (כנראה המאה ה-4). הפיוט בנוי לפי סדר הא"ב , משורר ומשבח לאל בורא העולם וכמו פיוטים אחרים מאותה תקופה הוא אינו מחורז. הפיוט נזכר לשבח בספרי הקדמונים והוא נכנס לסדר התפילה של כל קהילות ישראל, השרים אותו בלחנים שונים בתפילת שחרית של שבת ושל חג.
אחד מפיוטי השבת הקדומים והידועים ביותר שהתחבב על רוב קהילות ישראל בכל התקופות וזכה ללחנים רבים, חלקם "אימוץ" של לחנים קיימים ו"הלבשתם" על הפיוט. הפיוט חובר על ידי דונש בן לברט, משורר ובלשן בן המאה העשירית, שנחשב לחלוץ שיטת המשקל הכמותי בשירה העברית. שמו של דונש חתום בחלק מהבתים. התקופה שבה חי ופעל דונש, ודונש עצמו, מסמנים את המעבר של מרכז הפיוט מן המזרח לספרד, ואת עלייתו של מרכז הפיוט בספרד.
אחד הפיוטים המרכזיים ביותר במסורת הבבלית והמרוקאית. חובר על ידי ר' יהודה הלוי, המשורר והפילוסוף (ספר "הכוזרי", הספר הפילוסופי אותו חיבר, הוא אחד הספרים החשובים בתולדות המחשבה היהודית), גדול משוררי ימי הביניים במאה ה-12, שרבים מהפיוטים שחיבר מושרים בפי כל קהילות ישראל ומשולבים בתפילות האומה במועדיה השונים. השיר, שהוא שיר אהבה וגעגועים של הרעיה - כנסת ישראל, אל דודה - הקב"ה, נכתב כ"רשות" ל"נשמת" לשביעי של פסח. כמו שירים נוספים של ריה"ל, אף שיר זה רווי כיסופי גאולה וגעגועים לציון, אליה עלה המשורר ובה מצא את מותו.
אחד מפיוטי ה"רשות" ל"נשמת" אותם חיבר המשורר והפילוסוף ר' שלמה אבן גבירול, בן המאה ה-11, מגדולי משוררי ספרד. השיר נכנס לרפרטואר שירת הבקשות של יהודי מרוקו וחלב. פיוטים רבים של רשב"ג כלולים בסדר התפילה על נוסחיו השונים, רובם בתפילות הימים הנוראים. הידוע ביניהם הוא פיוטו הפילוסופי הגדול, "כתר מלכות", שנאמר ביום הכיפורים בקהילות שונות.
רשב"ג שהיה ידוע חולי וחייו היו רצופי סבל ותלאות, הספיק לחבר בחייו הקצרים (נפטר סביב שנתו ה-30) מאות פיוטים, רבים מהם "רשויות", שכמו שיר זה הם שירים אישיים מאד, שירה של שיחת היחיד עם בוראו ועם נשמתו.
פיוט זה הפותח את תפילות ראש השנה בנוסח יהודי ספרד וממילא פותח את השנה החדשה. השיר הוא שיר אהבה של האחות הקטנה - כנסת ישראל, אל דודה, המתארת את צרותיה וסבלותיה בחשכת הגלות. בשיר מקופלת תקווה לשנה טובה ותחינה לגאולה מהגלות, תוך הדגשת הקשר בל ינתק בין כנסת ישראל לדודה גואלה והוא מסתיים במלים: "תחל שנה וברכותיה".
אחד הפיוטים הנפוצים בקרב קהילות ישראל, שחלקן נוהגות לזמרו עם סיום תפילת ליל השבת. מחברו של הפיוט הוא ר' דניאל בן יהודה דיין, שחי באיטליה במאה ה-13. הפיוט מבוסס על י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם. השיר זכה ללחנים רבים, הן מקוריים והן לחנים שהותאמו למלות השיר.
פיוט זה, אחד מפניני השירה היהודית, נכתב ע"י המשורר והמקובל ר' שלמה אלקבץ, מחוג מקובלי צפת במאה ה-16. הפיוט התקבל במהירות לסדר התפילות של כל קהילות ישראל, על אף שסידור התפילה היה כבר חתום ונעול, דבר המעיד על עוצמתו של פיוט מופלא זה, שנכתב ברבדים של פשט וסוד גם יחד. הפיוט הפך להיות הפיוט המרכזי בקבלת השבת וזכה ללחנים רבים, מלחנים מסורתיים עתיקים ועד ללחנים בני ימינו (הרב קרליבך ותלמידיו).
אחד מפיוטיו הנפוצים והמפורסמים ביותר של ר' ישראל נג'ארה, גדול משוררי ישראל מאז ימי תור הזהב בספרד ועד ימינו אנו, שהיה בן למגורשי ספרד ושימש כרבה של עזה במאה ה-16. ר' ישראל נג'ארה היה הראשון שפרץ את הדרך לאימוץ לחנים זרים (בעיקר טורקיים) לפיוטים ושהשפעתו על התפתחות השירה והנגינה בדורו הוא ובדורות שלאחריו היא משמעותית ביותר. אף שלשונו של הפיוט היא ארמית, הוא נעשה אהוב על כל קהילות ישראל, חלקן מזמרות אותו בשבתות ואחרות גם במועדים אחרים. השיר, שהוא שיר שבח לקב"ה, זכה ללחנים רבים, מ"ניגונים", המשתנים מחסידות לחסידות, ועד ללחנים בני זמננו וביצועים של להקות מערביות לא יהודיות בעולם כולו.
פיוט דבקות וכיסופים לאל, שנתייחד לו מקום של כבוד בכל קהילות ישראל, הנוהגות לזמר אותו, עדה עדה ולחניה השונים, אם בקבלת פני השבת ובשבת עצמה, אם בתיקון חצות ובאשמורת הבוקר, בשעה שטרם עלה השחר, שעה שהיא בין חשכה לאורה. זמנים אלו הינם בעלי חשיבות מיוחדת בעם ישראל ופיוטים מעטים "זכו" להתקבל ולהיות מושרים בה.
מחברו של פיוט זה הוא ר' אלעזר אזכרי, המקובל הצפתי בן המאה ה-16, מצאצאי מגורשי ספרד, מחבר "ספר חרדים". בפיוט, הבנוי מארבעה בתים לפי ראשי התיבות של שם הוי"ה, מפעם רגש של דבקות מ"עומקא דליבא".
פיוט מרכזי במסורת תימן, המושר בשבתות ובשמחות. הפיוט נכתב ע"י ר' שלם שבזי, בן המאה ה-17, גדול פייטני תימן במאות האחרונות. שמו של ר' שבזי חתום בראשי התיבות - אלשבזי ש"צ (ש"צ=שוֹמרוֹ צוּרוֹ). הפיוט משמש כשיר פתיחה הפותח את השירה - הוא משורר על נשמת ישראל, השכינה והקב"ה, וחותם בציפיה לגאולת ציון במהרה.
פיוט מרכזי במסורת הבבלית לחודש ניסן בכלל ולפסח במיוחד, שהפך למעין "המנון" של גאולה, המבשר על חודש ניסן וחג הפסח הקרב ובא. מחברו של הפיוט הוא החכם ר' משה ב"ר צדקה חוצין, שחי בבגדד בסוף המאה ה-18, שהיתה תחילתה של תקופת הפריחה והשגשוג בחיי התורה והרוח בבגדד. ר' משה חוצין היה פייטן פורה אך לידינו הגיעו רק עשרים וארבעה מפיוטיו - רובם שירי שבח ותהלה לאל ופיוטים לחגים. הפיוט משורר את מהלך גאולת מצרים והאירועים המרכזיים בה, במיוחד ליל יציאת מצרים והמצוות שניתנו אז ולדורות, כגאולה ראשונה שהיא "דגם מוקטן" של הגאולה האחרונה העתידה לבוא אף היא בחודש ניסן.
פיוט מרכזי במסורת יהודי מרוקו, אותו חיבר ר' דוד בוזגלו, גדול פייטני מרוקו של הדור האחרון ומנהיגה הרוחני של הקהילה בעת שבר ומשבר עם העלייה לארץ. ר' דוד בוזגלו, פייטן ומוזיקאי, עלה ארצה בשנת 1965 ונפטר בה לאחר 10 שנים. על אף עוורונו, פעל במרץ ובמסירות רבה להנחלת מסורת השירה והפיוט והכשיר דור של פייטנים, חלקם פועל בימינו ומוריש את מורשתו לדורות הבאים אחריו. בשירו זה משלב ר' דוד בוזגלו בצורה מתוחכמת חלק מ'"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, אך יותר מכל עולה מהשיר כאבו על גלות השכינה והמקדש החרב.
עקבו אחרינו בפייסבוק 
