|
|
| |
|
ידיד נפש  ר' אלעזר אזכרי
צפת מאה 16 |
|
| יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן | | מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ
| | יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל | | יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ
| | כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ | | מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם
| | | הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם | | נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ
| | אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ | | בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ
| | אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא | | וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם
| | | וָתִיק יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ | | וְחוּסָה נָא עַל בֶּן אוֹהֲבָךְ
| | כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף | | לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ
| | אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי | | חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם
| | | הִגָּלֶה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב | | עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ
| | תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ | | נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ
| | מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד | | וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם
|
*גרסא על פי כתב היד, באדיבות בית המדרש לרבנים JTS.
|
|
|
|
|
|
| |
|
| ||
| | את הפיוט ידיד נפש, הגדיר מחברו, ר' אלעזר אזכרי, כ"בקשה על היחוד וחשק האהבה". כמיהה לדבקות ואהבת ה' אכן פועמים בפיוט, הן באמצעות שימוש רב ותכוף במילות אהבה וקרבה והן באקרוסטיכון של השיר, שבאופן מפתיע ויוצא דופן, בנוי משם ה'.
מהר מאד זכה השיר להתחבב על קהילות ישראל השונות, תחילה בקהילות הספרדיות ולאחר מכן בקהילות אשכנז, שייחדו לשיר זמן ומקום מיוחדים במינם - לפני קבלת שבת - זמן סף - אותם רגעים חמקמקים ובלתי מציאותיים כמעט של בין השמשות של ערב שבת.
גם בקהילות הספרדיות מושר השיר ברגעים משמעותיים - אם בתחילת שירת הבקשות, טרם עלות השחר (כמנהג שירת הבקשות של יהודי מרוקו), אם בחתימתם, בזמן שהוא בין חשכה לאורה (כמנהג יהודי חאלב בשירת הבקשות שלהם), ואם כמנהג רוב קהילות אשכנז, בזמן סעודה שלישית של שבת, זמן רעווא דרעווין.
הנוסח המובא כאן הוא על פי כתב ידו של המחבר, נוסח השונה מעט מהנוסח השגור והמוכר. אחד השיבושים הבולטים שנפלו בשיר במהלך השנים הוא החלפה של המילה "שפחת" במקור, במילה "שמחת".
| |
|
|
