"כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח". כך נאמר בתלמוד הבבלי, עירובין מג ע"ב. בעקבות מאמר זה התגלגלה דמותו של אליהו לעמוד במרכזה של סעודת מלווה מלכה, שכן החל מצאת השבת, הוא עשוי להופיע ולבשר את הגאולה. בהתאם לכך, מושר השיר הזה כחלק מהזמירות של מוצאי שבת במנהג קהילות אשכנז. ציפיית הגאולה, הנכרכת בדמות זו, נובעת מהקישור בין ביאתו העתידית של אליהו לבין יום ה', יום הגאולה, לפי פסוקים המסיימים את ספר מלאכי (ג, כג-כד): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם...
הפיוט חורז לפי סדר אלפאביתי ולפי ציר הזמן את קורותיו של איש מופלא זה, המזוהה על פי חז"ל עם פנחס, בן תקופתו של משה, ושחייו נמשכים במשך שנים עשר דורות עד נסיו וקנאותו המסופרים בספרי מלכים בתקופת אחאב. ומעניין שהמילה החוזרת ובולטת בשיר היא "אִישׁ" - אולי כדי לומר לנו כי אליהו הנביא, שכל חייו וגם גם הסתלקותו מן העולם היו רצופים נסים ופלאות, היה בסופו של דבר - "אִישׁ", בן אנוש.
עקבו אחרינו בפייסבוק 
מחבר לא ידוע
