פיוט לט"ו בשבט, במסורת יהודי מרוקו. המשורר, משה חלואה, פונה לאל ביום ראש השנה לאילנות בבקשה לברכת האילנות ועולם הצומח כולו. הפיוט מהלל את יום ט"ו בשבט, כיום שמחה, ומצין את המנהג המקובל לאכול ממבחר פירות ארץ ישראל, ובעיקר משבעת המינים- שנשתבחה בהם ארץ ישראל, על פי הפסוק: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂערָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ".