ארץ חפץ נדחייך - ר' יצחק בר ששת

הפכו לדף הבית	English
לחיפוש מתקדם

מאגר הפיוטים

מדריך לעולם הפיוט


ארץ חפץ נדחייך ר' יצחק בר ששת ספרד-אלג'ירמאה 14

אֶרֶץ חֵפֶץ נִדָּחַיִךְ		יוֹם יוֹם שׁוֹאֲלִים בִּגְלָלֵךְ
צוֹפִים שׁוֹאֲפִים לִמְנוּחַיִךְ		לֵאמֹר בֵּית יְיָ נֵלֵךְ
שָׁלוֹם לָךְ קִרְיַת מֶלֶךְ		שָׁלוֹם מֵאֵת צִבְאוֹתַיִךְ
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ		שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ

צִיּוֹן הָעִיר הַהֻלָּלָה		מֵאָז לִצְבִי וּלְכָבוֹד
עָלַיִךְ רוּחִי חֻבָּלָה		עָלַיִךְ לִבִּי יִדּוֹד
יִדּוֹדוּן בַּשְּׁבִי וּנְדוֹד		יִדּוֹדוּן כָּל מַחֲנוֹתַיִךְ
כִּי אֵשׁ אָכְלָה הֵיכָלֵךְ		וַתֹּאכַל יְסוֹדוֹתַיִךְ

חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם		דּוֹרוֹת וּשְׁנוֹת עוֹלָמִים
פָּרַצְתִּי יָמָּה וָקֶדֶם		מָשַׁלְתִּי עַל הָעַמִּים
כַּמָּה לִי אֵשֵׁב מַשְׁמִים		צִיּוֹן עַל שׁוֹד חוֹמוֹתַיִךְ
לָמָּה קוֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ		עַל תִּלֵּךְ וְשׁוֹמְמוֹתַיִךְ

קִרְיַת מְשׁוֹשׁ עִיר עָז לָנוּ		מָלֵאת קִצֵּךְ וּצְבָאֵךְ
כִּי תַּם פֶּשַׁע רַב הֶגְלָנוּ		תַּם עָוֹן נִרְצָה חֶטְאֵךְ
צוּרֵךְ לָאוֹר יוֹצִיאֵךְ		יִרְפָּאֵךְ מִמַּכּוֹתַיִךְ
כִּי נִחַם אֶת הֵיכָלֵךְ		נִחַם אֶת כָּל חָרְבוֹתַיִךְ

בַּת צִיּוֹן הַשְׁפִּילִי שֵׁבִי		עַל כָּבוֹד גָלָה מִמֵּךְ
עַל בָּנִים הָלְכוּ בַשֶׁבִי		מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ
אֵין שַׂר אֵין שֵׁבֶט תּוֹמֵךְ		אֵין מֵקִים יְרִיעוֹתַיִךְ
שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ		חִגְרִי שַׂק בְּחוּצוֹתַיִךְ

שׁוּבִי יוֹנַת חֵן נֶעֱצָבָה		יוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר
שִׂמְחִי כִּי אָשִׂים בָּעֲרָבָה		בְרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר
מֵחֶרְמוֹן וּשְׂנִּיר יָשׁוּר		נִדָּחֵךְ וּנְפוּצוֹתַיִךְ
הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ		וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ

על הפיוט

קינה לתשעה באב במסורת יהודי צפון אפריקה הנאמרת בתפילת שחרית של תשעה באב. הקינה חוברה ע"י ר' יצחק בר ששת (הריב"ש), בן המאה ה – 14.
הפיוט פותח בקריאת געגועים לציון - ארץ חפץ - שבניה חולמים לשוב אליה וקוראים לה לשלום ממרחקים. המילה שלום מרכזית מאד בבית הראשון, שממנו לא ניתן לשער כלל שמדובר בקינה. התחושה היא של שיר כיסופים לגאולה, לימים של שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ. ואכן לאורך כל השיר המשורר נע בין קינה לנחמה, בין חורבן לגאולה, כמו משוטט בין עבר, הווה ועתיד - בין זכרון ימות קדם של צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה, לבין הווה של חורבן, שממה וגלות, כאשר כל העת שלובים אלו באלו הנחמה והצער. אולם הבית האחרון הוא כולו נחמה - המשורר פונה אל כנסת ישראל במילות אהבה יפות להפליא המושמות בפי הדוד, הקב"ה, הקורא לה לשוב לציון: שׁוּבִי יוֹנַת חֵן נֶעֱצָבָה, יוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר.

דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות

פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר

מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר

החיפוש באתר זה הוא בשיתוף