פיוט זה מושר בליל שבת על ידי עדות אשכנזיות שונות. יש השרים את הבית האחרון בנפרד, בלחן לעצמו. הפיוט עוסק בתענוגות הגשמיים של השבת – המאכלים, לבושי השבת והשינה. לצד התענוגות מזכיר המשורר גם את הלכות השבת – האיסור לעשות בה כל מלאכה, מצוות הדלקת הנר ועניינים שונים הנלמדים בעיקר מהפסוק מישעיהו נח, יג: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר, פסוק שאף נאמר כחלק מהקידוש של שבת בבוקר. המשורר מתאר גם את שכרם של שומרי שבת ומתענגיה – הזכיה בנחלה בלי מצרים ובהצלה מחבלי משיח לעתיד לבוא, ובאופן מיידי – חוויית השבת עצמה, שהיא מעין עולם הבא, לו זוכה האדם מדי שבוע.
עקבו אחרינו בפייסבוק 
סימן מנחם
