|
|
| |
|
בורא עד אנה  סימן בנימין
|
|
| בּוֹרֵא עַד אָנָּה | יוֹנָתְךָ בִּמְצוּדָה
|
| | תּוֹךְ פַּח הַמּוֹקֵשׁ | עֲנִיָּה וּמְרוּדָה
|
| | וּבְלִי בָנֶיהָ | יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה
|
| | | | נָעָה גַּם נָדָה | מִקִּנָּהּ הַיּוֹנָה
|
| | וּלְקֶרַח וְחֹרֶב | יוֹם וָלַיְלָה חוֹנָה
|
| | הִיא מִתְחַרֶדֶת | מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה
|
| | | | יָהּ עֵת עָזַבְתָּ | אוֹתָהּ בְיַד טוֹרֵף
|
| | אָכַל הַצַּוָּאר | וּמָלַק הָעֹרֶף
|
| | עָבְרוּ הַשָּׁנִים | גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף
|
| | | | מִי יִתֵּן אֵלֶיהָ | אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים
|
| | לָעוּף בִּגְבָעוֹת | וּלְדַלֵּג בֶּהָרִים
|
| | לָבוֹא עִם דּוֹדָהּ | אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים
|
| | | | יוֹעֲצִים עָלֶיהָ | עֵצוֹת הִיא אֲנוּשָׁה
|
| | זָרִים אַכְזָרִים | שָׂמוּהָ חֲלוּשָׁה
|
| | בְּעֹל כָּבֵד | בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה
|
| | | | נַחֵם עַל לִבָּהּ | אֵל שׁוֹכֵן בִּמְרוֹמִים
|
| | דַּבֵּר נֶחָמָה | עַל לֵב הָעֲגוּמִים
|
| | קַבֵּץ נִדָּחִים | פְּזוּרִים בָּעַמִּים
|
| |
|
|
|
|
|
|
| |
|
| ||
| | היונה התמה משיר השירים הפכה בקינה זו, ליונה שניצודה, והיא כלואה בבדידות במלכודת. בתיאור חי וכואב מצייר לנו המשורר את היונה כשהיא נעה ונדה, חרדה, כואבת, צועקת לאביה לעזרה. אנו יכולים כמעט לראות אותה מול עינינו, נסה ונמלטת על נפשה מפחד האויב הרודף אותה, המולק את צוארה, טורף אותה. היונה בשיר זה מעלה בזכרון פיוט של המשורר יעקב אבן צור, שפותח אף הוא באופן דומה - יונה עד אנה. שם פונה המשורר ליונה ושואל אותה עד מתי, מתי יבוא הקץ לנדודיה. כאן הפניה היא אל הדוד. בשני השירים אף מופיע משפט זהה - נָעָה גַּם נָדָה. אין לדעת מי קדם למי, האם הושפע היעב"ץ משיר זה שהכירו או שמא הפייטן האנונימי, הידוע לנו רק בשמו הפרטי - בנימין, כתב את שירו זה בהשפעת שירו של היעב"ץ. כך או כך, שני השירים משובצים באזכורים משיר השירים.
הקינה נאמרת בפי יהודי צפון אפריקה בסוף קובץ הקינות שלפני תפילת ערבית של תשעה באב.
| |
|
|
