ציון הלא תשאלי - ר' יהודה הלוי

הפכו לדף הבית	English
לחיפוש מתקדם

מאגר הפיוטים

מדריך לעולם הפיוט


ציון הלא תשאלי ר' יהודה הלוי ספרד מאה 11-12

צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ

דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ

מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם

רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ

וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל

חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ

לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים וְעֵת אֶחֱלֹם

שִׁיבַת שְׁבוּתֵך אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ

לִבִּי לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה

וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ

שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ וְהַיּוֹצְרֵךְ

פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ

וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ וְאֵין

שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ

אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר

רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ

אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי וְאֵיךְ

יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ

מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר

נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ

מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד

אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ

אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ-

נַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת עֲפָרָיִךְ

אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁ-

תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ

אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְ-

עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ

הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי

אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ

חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ וּמִמָּר דְרוֹר

אַבְקַת עֲפָרֵךְ וְנֹפֶת צוּף נְהָרָיִךְ

יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי

חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ

בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז וּבִמְקוֹם כְּרוּ-

בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ

אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן

חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת נְזִירָיִךְ

אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה

כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת כְּפִירָיִךְ

אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד

אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ

כּוֹס הַיְגוֹנִים לְאַט הַרְפִּי מְעַט כִּי כְבָר

מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ

עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ וְאֶזְ-

כֹּר אָהֳלִיבָה וְאֶמְצֶה אֶת שְׁמָרָיִךְ

צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי

מֵאָז וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ

הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכּוֹאֲבִים

עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ

מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים

אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ

עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ

מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ

הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים

לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ

שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם וְאִם

הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ

אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל מִי נְבִי-

אַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ וְשָׁרָיִךְ

יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל

חָסְנֵךְ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִך

אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ

יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ

אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת

אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ

לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ-

חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ

על הפיוט

ר' יהודה הלוי עורג לציון וכוסף אליה. מבור שביו, הגלות, הוא כואב את כאבה של ציון החרבה, ומדמה עצמו כאסיר תאוה, אהבה, לציון. עוד מעט ופורחת נשמתו מצער, כאשר הוא נזכר ביופיה ובהדרה שאבדו וחרבו - כּוֹס הַיְגוֹנִים, לְאַט, הַרְפִּי מְעַט, כִּי כְבָר מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ... הוא משוטט בשירו בזמן ובמקום - נע בין עברה מלא ההוד של ציון, ההווה הכואב והשפל, והעתיד המיוחל, משוטט בין קברי אבות, בקודש הקודשים, בכרמל ובגלעד, הור ההר והר העברים, נישא אליהם על כנפי חלומו, דמיונו, כציפור המרחיקה במעופה - מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד... הוא מבקש. אהבתו הגדולה של ריה"ל לציון וכיסופיו אליה ניכרים מכל מלה ומלה בשיר, אהבה המתבטאת גם בחריזה של הפיוט, שכולו מסתיים בחריזת - Xיִךְ - פנייה בגוף שני לאשה, לאהובה, אהבה שהביאה אותו להגשים את חלומו הגדול ולצאת אל מסעו לארץ ישראל.
פיוטו זה של ריה"ל זכה לעשרות חיקויים ולעשרות תרגומים לשפות שונות. הפיוט התקבל לסדר הקינות של תשעה באב לפי נוסח אשכנז והוא נאמר בבוקר, וכמעט חותם את סדר הקינות (הקינה שלאחריה, האחרונה, היא "אלי ציון ועריה").
הביאור נעשה לפי דניאל גולדשמידט וחיים שירמן.

דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות

פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר

מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר

החיפוש באתר זה הוא בשיתוף