פיוט הנאמר לפני תקיעות השופר בראש השנה, בין תפילת שחרית לתפילת מוסף. מיקומו של הפיוט מיוחד מאד - לפניו נאמר מזמור מז בתהלים (ויש הנוהגים לאומרו שבע פעמים) ולאחריו נאמרים פסוקים שונים מהמקרא - כולם פסוקי שופרות.
כך מצוי לו הפיוט הזה בין מזמור תהלים לבין מקבץ פסוקים וכשלעצמו הוא ארוג מלאכת מחשבת של פסוקי שופרות ולשון המשורר, ולקורא השר אותו נדמה כי אף פיוט זה מזמור תהלים עתיק הוא, כל כך יפה ומדויקת היא מלאכת השיר כאן. והמשורר מצייר לקראת סוף השיר תמונת גאולה הנשענת על חזונו של זכריה והוא מתאר כיצד קול השופר בוקע ומזעזע את הר שעיר והיתד התקועה שם, שנדמה כי לעולם לא תמוש, ניתקת ממקומה ואז עולה אלוהים בתרועה. וסופו של הפיוט מתחבר ומשתרשר לפסוק הבא בעקבותיו - הפייטן חותם את שירו (וכל בית בשיר) במלים: עלה אלוהים בתרועה, ה' בקול שופר, והפסוקים שלאחריו נפתחים אף הם בפסוק הזה. וכך שוזר הפייטן את שירו לתוך הפסוקים ממש ושלובים יחד חדש וישן, שירה ומקרא, תפילת היחיד ותפילת הרבים.
עקבו אחרינו בפייסבוק 
מחבר לא ידוע
