צמאה נפשי לאלהים - ר' אברהם אבן עזרא

שירו של ר' אברהם אבן עזרא, משורר, פילוסוף ופרשן מקרא, בן המאה ה-12, שנכתב כ"רשות" ל"נשמת" של שמיני עצרת.
בשונה מהשכלתנות וההיצמדות לפשט, המאפיינות אותו בדרך כלל בפירושו למקרא, מתגלה לעינינו בשיר זה צד אחר של ר' אברהם אבן עזרא - רגש של דבקות והשתוקקות, צימאון לאל חי. כך כותב ראב"ע (בפירושו לתהלים מב, ג) על הצימאון הזה: "המים ירוו האדם רגע ויחיה ותשוב נפשו אליו, ולא כן הלחם. על כן דימה היכספו לבית השם כהיכסף הצמא על המים ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים על כן לאל חי" - התלות של האדם במים לשם חיותו היא כתלותו באל.
ואולי ניתן לשער שהשיר נכתב כרשות לשמיני עצרת (הוא יום שמחת תורה), גם מתוך התפיסה של התורה המשולה למים חיים, כמו גם העובדה שיום שמיני עצרת בא בסיומו של חג הסוכות, העומד בסימן מים (שמחת בית השואבה). גם השיבוץ המרכזי של הפיוט, המלים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי, לקוחות ממזמור מב בתהלים, שהוא המזמור הנאמר לאורך כל חג הסוכות. כך שמכמה בחינות הפיוט מצוי בין סוכות שמאחוריו ובין שמיני עצרת שלפניו.
רבות הגרסאות והנוסחים לשיר זה. כאן הבאנו את השיר כפי שהוא מופיע במהדורה המדעית של שירי ראב"ע מאת ישראל לוין.
נציין רק את השינויים העיקריים:
בגרסה זו מובא בית שאיננו מצוי בנוסח אשכנז וספרד - אוּלַי עֵת בָּאָה לְהָשִׁיב נְשׂוּא חֲטָאָה אֶל בֵּיתְךָ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. הבית שלפניו - הֲלֹא חֶלְקְך מֵרֹאשׁ, חָלָק דָּמוֹ דְרֹשׁ, וּשְׁפֹךְ אַף עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחָי, אינו מצוי בנוסח אשכנז. שינוי נוסף מצוי בבית ט: עַל כֹּל חֲסָדֶיךָ, תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ. בספרי הפיוטים מופיעה שורה זו בגרסה שונה: עַל כֹּל אֲהוֹדֶךָ, כָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ.
בלחן אשכנז הפכה השורה השניה של הבית הראשון - לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי - לפזמון החוזר בסוף כל בית - ואכן יש כמה כתבי יד בהם מופיעות בסוף כל הבית המלים לִבִּי וּבְשָׂרִי (ולא כל השורה).
יהודי אשכנז שרים את השיר בזמירות ליל שבת (הסבר מעניין לכך ראו בעיון לפיוט). יהודי מרוקו שרים את השיר בפרשת חיי שרה, אולי כקשר אסוציאטיבי בין שמה של הפרשה לבין תוכן השיר. יהודי בבל שומרים על יעודו המקורי של השיר ושרים אותו בשמיני עצרת.