|
|
| |
|
ידידי השכחת  רבי יהודה הלוי
ספרד מאה 11-12 |
|
| יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ חֲנוֹתְךָ בְּבֵין שָׁדַי
| | וְלָמָּה מְכַרְתַּנִי צְמִיתוּת לְמַעְבִידָי
| | | הֲלֹא אָז בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה רְדַפְתִּיךָ
| | וְשֵׂעִיר וְהַר פָּארָן וְסִינַי וְסִין עֵדָי
| | | וְהָיוּ לְךָ דוֹדַי וְהָיָה רְצוֹנְךָ בִּי
| | וְאֵיךְ תַּחֲלֹק עַתָּה כְּבוֹדִי לְבִלְעָדָי
| | | דְּחוּיָה אֱלֵי שֵׂעִיר הֲדוּפָה עֲדֵי קֵדָר
| | בְּחוּנָה בְּכוּר יָוָן מְעֻנָּה בְּעֹל מָדָי
| | | הֲיֵשׁ בִּלְתְּךָ גּוֹאֵל וּבִלְתִּי אֲסִיר תִּקְוָה
| | תְּנָה עֻזְּךָ לִי כִּי לְךָ אֶתְּנָה דֹדָי
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| ||
| | שיר זה של ר' יהודה הלוי, שנכתב לפני יותר מ-850 שנה, הוא אחד השירים המרכזיים במסורת יהודי בבל ומרוקו. השיר נכתב כ"רשות לנשמת" לשביעי של פסח, היום בו נבקע ים סוף ועם ישראל שורר את שירת הים, שירת הגאולה הראשונה, אולם מהיותו שיר כיסופים לגאולה הוא מושר לא רק בפסח אלא בכל עת.
בשיר המושר משתמשים בטור הראשון כפזמון - הפייטן שר והקהל עונה כנגדו: יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ חֲנוֹתְךָ בְּבֵין שָׁדַי, וְלָמָּה מְכַרְתַּנִי צְמִיתוּת לְמַעְבִידַי? ובכך מתעצמת והולכת הזעקה והתביעה כלפי הקב"ה. כביכול עַם ישראל כולו עונה כהד לפייטן המזמר, חוזר ושואל אחריו, חוזר ומזכיר: ידידי השכחת... ולמה...
| |
|
|
