קינה זו נאמרת בקהילות הספרדיות לפני קריאת מגילת איכה. עם תום תפילת ערבית מתיישבים המתפללים על הארץ והחזן פותח ואומר קינה זו, המסתיימת במלים: וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן, ובכך מובילה אל אמירת מגילת איכה, הפותחת במלים אלו ("איכה ישבה בדד העיר רבתי עם...").
התחושה העולה מן הקינה היא תחושה של חוסר אונים, כמעט "איובית" - המשורר שואל ותוהה על מה ועל מי יבכה קודם - האם על חורבן בית המקדש? האם על ארון הברית שאבד? האם על הכרובים שאינם? האם על הכהנים והלויים? האורים והתומים? תלמידי החכמים והתינוקות שנהרגו? לא נותר לו אלא לבכות, לספוד ולקונן "איכה ישבה בדד".
עקבו אחרינו בפייסבוק 
מחבר לא ידוע
