במדרש שיר השירים רבה ב, מה נאמר:
"'דודי לי ואני לו' –
הוא לי לאלהים, ואני לו לאומה.
הוא לי לאלהים - (שמות כ') 'אנכי ה' אלהיך',
ואני לו לעם ואומה, שנאמר (ישעיה נא) 'הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו'.
הוא לי לאב, ואני לו לבן.
הוא לי לאב - (שם סג) 'כי אתה אבינו', (ירמיה לא) 'כי הייתי לישראל לאב',
ואני לו לבן - (שמות ד) 'בני בכורי ישראל', (דברים יד) 'בנים אתם לה''.
הוא לי לרועה - (תהלים פ') 'רועה ישראל האזינה',
ואני לו לצאן - (יחזקאל ל"ד) 'ואתנה צאני צאן מרעיתי'.
הוא לי לשומר - (תהלים קכא) 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל',
ואני לו לכרם שנאמר (ישעיה ה') 'כי כרם ה' צבאות בית ישראל'..."
הפיוט שלפנינו נסמך על מדרש זה, והוא מרחיב אותו בכינויים ודימויים נוספים.
זהו פיוט אנונימי קדום, המופיע לפני הוידוי בחזרת הש"ץ בתפילות יום הכיפורים בקהילות האשכנזיות. בכתבי היד ובדפוסים מופיעות גרסאות שונות של הפיוט. כאן מובא הנוסח המקובל במנהג פולין.
הפיוט מופיע לאחר הבקשה המשולשת: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ. בפיוט יש מעין נימוק לפנייה זו בשורת דימויים ליחסי הגומלין החמים בין ישראל לה'. קוצר הצלעות והסימטריה שלהן מקלים על סיגולן של מנגינות שונות לפיוט זה. המנגינה פוסקת כאשר כינויי החיבה והאינטימיות של יחסי ישראל והקדוש ברוך הוא מומרים בכינויים המנכיחים את החטא והחלוף של ישראל לעומת הרחמים והנצח האלוהיים. עם חילוף התוכן והאווירה, מוחלפת המנגינה הקצבית לרוב ברצ'יטטיב ('נוסח'), המבשר את הווידוי.
עקבו אחרינו בפייסבוק 
מחבר לא ידוע
