|
|
| |
|
עת דודים כלה  ר' חיים בן סהל
ירושליםמאה 10 |
|
| עֵת דּוֹדִים כַּלָּה בּוֹאִי לְגַנִּי | | פָּרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵץ רִמּוֹנִי
| | | חָלַף הַגֶּשֶׁם הַסְּתָו עָבַר | | קוּמִי רַעְיָתִי הַחֵשֶׁק גָּבַר
| | נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִין בַּמִּדְבָּר | | שָׁם אֶתֵּן דּוֹדַי לָךְ מַחְמַד עֵינִי
| | | יָפִית וְנָעַמְתְּ כַּשֶּׁלֶג שִׁנֵּךְ | | דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ
| | צְאִי נָא וּרְעִי בְעִקְבֵי צֹאנֵךְ | | קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי מַרְאֵךְ הַרְאִינִי
| | | יָרַדְתִּי עָפְרָה לִרְעוֹת בַּגַּנִּים | | לִרְאוֹת בְּיָפְיֵךְ עֵינַיִךְ יוֹנִים
| | אָרִיתִי מוֹרִי לִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים | | עָרַכְתִּי שֻׁלְחָן מָסַכְתִּי יֵינִי
| | | מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת | | אֶת הָאַהֲבָה לַיְלָה לֹא תִשְׁבּוֹת
| | מִיּוֹם נְדוֹדֵךְ נָשָׂאתִי רִיבוֹת | | עוֹד אִם אֶשְׁכָּחֵךְ תִּשְׁכַּח יְמִינִי
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| ||
| | פיוט זה מושר בפי יהודי מרוקו בשירת הבקשות של פרשות וירא, וישב. בפי יהודי בבל הוא מושר בחג הסוכות, אם בשל תיאור הסתיו המוזכר בו, אם בשל היציאה למדבר, אל השדה, ואם בשל היותו שיר אהבה בין הדוד לרעיה. הפיוט כולו משופע בשיבוצים משיר השירים, שנוכחותו בשיר זה חזקה מאד, אלא שלא כמו בשיר השירים שהוא דו-שיח בין הרעיה והדוד, כאן הדובר היחיד הוא הדוד, הופנה אל הרעיה, כנסת ישראל במילות אהבה וכיבושין. אותן מלים ממש אשר הושמו בשיר השירים בפי הרעיה, מושמות כאן בפי הדוד, עד לחתימה בשבועת האמונים הנצחית שבין עם ישראל לקב"ה, שאף היא נאמרת כאן מפי הדוד לרעיה: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ תִּשְׁכַּח יְמִינִי. | |
|
|
