|
|
| |
|
קחי כנור  ר' שמואל ארקוולטי
איטליהמאה 16-17 |
|
| קְחִי כִּנּוֹר | שְׂאִי גִילָה | עֲדַת אֵל חַי בְּקוֹל צָהֳלָה
| | וְהַרְבִּי שִׁיר | מְאֹד נַעֲלָה | לְקוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה
| | | מְשׂוֹשׂ חָתָן | יְהִי אֵיתָן | לְשׁוּשְׁבִינָיו בְּסוֹד תּוֹרָה
| | וְהַקּוֹלוֹת | תָּמוּר קוֹלוֹת | נְתוֹנִים הֵם לְעַם נִבְרָא
| | וְנֶחְשָׁבִים | כְּמַקְרִיבִים | יְקַר בָּרִים לְאֵל נוֹרָא
| | וּבוֹנִים לָהּ | לְמַפֵּלָה | לְשֵׁם לְפָאֵר וְלִתְהִלָּה
| | | וּבִתְרוּעָה | גְדוֹל דֵּעָה | יְהִי סוֹבֵב כְּאִישׁ טוֹחֵן
| | הֲדַר כַּלָּה | וְחֵן חֵן לָהּ | וְזִיו יָפְיָהּ יְהִי בוֹחֵן
| | וְהוֹד תִּנְחַל | דְּלָא כְּחַל | וְלֹא שְׁרָק וְיַעֲלַת חֵן
| | וְאֶל מוּלָהּ | כְּבוֹד בַּעְלָהּ | וּבִימִינָהּ וּבִשְׂמֹאלָהּ
| | | שְׁנֵי דּוֹדִים | מְכֻבָּדִים | בְּרִית שָׁלוֹם בְּמִשְׁכָּנָם
| | בְּרֹב בָּנִים | מְהוּגָנִים | וְאֵין רָזוֹן בְּמִשְׁמַנָּם
| | עֲלִיצוֹתָם | וְשִׂמְחָתָם | בְּיִצְהָרָם וְגַם יֵינָם
| | וְהַכַּלָּה | בְּלִי עַצְלָה | תְּשָׁרֵת אֶת בַּעְלָהּ
| | | נְתַנֶּה שִׁיר | וְגַם נָשִׁיר | לְאֵל עֶלְיוֹן תְּהִלָתוֹ
| | וְיָחוֹן עַם | אֲשֶׁר נִפְעַם | כְּמוֹ כָּתוּב בְּסִפְרָתוֹ
| | וּמִקְדָּשׁוֹ | מְעוֹן קָדְשׁוֹ | יְכִינֵהוּ כְּדִבְרָתוֹ
| | וְתָחִישׁ לָהּ | מְהֻלָּלָה | לְהַקְרִיב שַׁי וְדֵי עוֹלָה
|
נוסח השיר על פי סידור בני רומי (למעט הצעת תיקון נוסח בטור השלישי של המחרוזת השניה – "כְּחַל" במקום "סְּחַל")
|
|
|
|
|
|
| |
|
| ||
| | פיוט חתונה ייחודי למסורת איטליה, המושר ככל הנראה בזמן החופה במהלך ברכות הנישואין. מחברו של השיר הוא ר' שמואל ארקוולטי, רבה של קהילת פדובה שבאיטליה בסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17, משורר ומדקדק.
הפיוט מעלה על נס את שמחת החתונה; בלשון עשירה, ותוך שימוש בתבניות שירה משוכללות שהורישה שירת ספרד בימי תור הזהב, מבליט הפייטן את ערכם של המשמחים את בני הזוג, מהלל את יופיה של הכלה ומשבח אותה בעיני כל רואיה, וחותם בתפילה לגאולת העם. החתונה מעפילה בשיר אל מעבר להקשר המקומי והמסוים שלה ומקבלת משמעות על-היסטורית המתקשרת למתן תורה, לעבודת הקרבנות בבית המקדש, ולבנייתה המחודשת של ירושלים החרבה; זאת, בהשראת סוגיה תלמודית מפורסמת ממסכת ברכות (ו, ע"ב), אשר המחרוזת הראשונה של הפיוט אינה אלא ניסוח שירי שלה: "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו – עובר בחמשה קולות... ואם משמחו מה שכרו? – אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות... רבי אבהו אמר: כאילו הקריב תודה... רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. | |
|
|
