|
|
| |
|
שעה נאסר  ר' שלמה אבן גבירול
ספרד מאה 11 |
|
| שְׁעֵה נֶאֱסַר | אֲשֶׁר נִמְסַר | בְּיַד בָּבֶל וְגַם שֵׂעִיר
|
| | לְךָ יֶהֱמֶה | זֶה כַּמֶּה | וְיִתְחַנֵּן כְּבֶן צָעִיר
|
| | מוּלְךָ צוּר | בְּלֵב עָצוּר | הֶמְיַת מֵעָיו יַסְעִיר
|
| | יוֹם גָּבַר | הָאוֹיֵב | וַתִּבָּקַע הָעִיר
|
| | | לְזֹאת אִכַּף | וְאֶסְפּוֹק כַּף | בְּיוֹם חָמֵשׁ קְרָאוּנִי
|
| | עֲלֵי רֶגֶל | הָעֵגֶל | הַלּוּחוֹת יְצָאוּנִי
|
| | וְלָכַד צַר | עִיר מִבְצָר | וּבַסּוּגַר הֱבִיאַנִי
|
| | וְגַם הִשְׁמִיד | הַתָּמִיד | וּמֵעֲשׂוֹתוֹ כְּלָאַנִי
|
| | וְהוּשַׂם אֱלִיל | בְּהֵיכַל כְּלִיל | וְדָתְךָ צָר בָּאֵשׁ הִבְעִיר
|
| | | מְאֹד אֶתְחַל | וָאֶתְחַלְחַל | בְּיוֹם שַׁדַּי חֲשָׂפַנִי
|
| | וְהַשְּׁפִיפוֹן | מִצָּפוֹן | כְּשִׁבּוֹלֶת שְׁטָפַנִי
|
| | וְנָהַג שְׁבִי | אֶרֶץ צְבִי | כְּמוֹ כַּדּוּר צְנָפַנִי
|
| | וְיוֹם חָשַׁךְ | מְאוֹר שֵׁשַׁךְ | לְיַד פָּרַס דְּחָפַנִי
|
| | וְשָׁלַח יָד | אִישׁ צַיָּד | וְהַצָּפִיר וְהַשָּׂעִיר
|
| | | הוֹד לִבִּי | וּמִשְׂגַּבִּי | הֲלָעַד אַפְּךָ יֶעֱשַׁן
|
| | הֲלֹא תִרְאֶה | עַם נִלְאֶה | אֲשֶׁר הָשְׁחַר כְּמוֹ כִּבְשָׁן
|
| | גְּדוֹר פִּרְצִי | בְּבֶן פַּרְצִי | וּמֵחֶדֶק לְקוֹט שׁוֹשָׁן
|
| | בְּנֵה בֵּית זְבוּל | וְהָשֵׁב גְּבוּל | הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן
|
| | וְעַיִן פְּקַח | וְנָקָם קַח | מֵאֵצֶר וּמִדִּישָׁן
|
| | שְׁפוֹט אֵלֶם | וְאָז יְשַׁלֵּם | הַמַּבְעֶה וְהַמַּבְעִיר |
|
נוסח השיר על פי מהד' דב ירדן לשירי ר' שלמה אבן גבירול
|
|
|
|
|
|
| |
|
| ||
| | פיוט מסוג סליחה, הנאמר בי"ז בתמוז בכל הקהילות. זוהי אחת מן הקינות המצויות בכל המנהגים, אם כי לא בכולם נשתמר לה לחן. המחבר, ר' שלמה אבן גבירול, מגדולי משוררי ספרד (המאה ה-11) שיקע אותיות שמו, 'שלמה', בראשי המחרוזות, וכן גם בראשי הטורים של מחרוזת הפתיחה.
עיקרו של הפיוט מיוסד על תיאור המאורעות ההיסטוריים שאירעו לאבותינו בי"ז בתמוז, כפי שהם מפורטים במשנה, מסכת תענית (פ"ד, מ"ו); משנה זו מוסרת כי "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: ... נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל". אל מול הלשון המתבוננת ממרחק השנים ומבחוץ, כביכול, של המשנה – "שאירעו לאבותינו..." – נוקט ר' שלמה אבן גבירול לשון שאין אישית ממנה: "קְרָאוּנִי... יְצָאוּנִי... הֱבִיאַנִי... כְּלָאַנִי". כך, התיאור ההיסטורי אינו עומד כאן לעצמו; הצרות הגדולות המזוהות עם י"ז בתמוז הן נקודת הראשית להווה מייסר, כואב, שנוכחותו בחיי הדובר ועמו אינה מוגבלת ליום אחד בשנה המְצַוֵוה 'זכור!', אלא כזו המטילה עננה כבדה על הקיום היהודי באשר הוא.
| |
|
|
