על הפיוט אמנות השיר פירוש עיון בפיוט על המחבר מדרש פיוט אישי כיתבי יד ודפוסים עתיקים גרסת הדפסה  
 
 
 
סעי יונה ר' דוד בן זכריה הלוי
תימןמאה 16
סְעִי יוֹנָה וְשִׁמְעִינִיבְּכִנּוֹר נַגְּנִי
וּפִצְחִי זַמְּרִי רָנִּיבְּשִׁיר הִתְבּוֹנְנִי
וּמַהֵרִי וְאַל תִּפְנִילְדֶרֶךְ שוֹטְנִי
קְחִי צֵידָה וְנִסָּעָה
וְנִתְעַדֵּן וְנִשְׂבָּעָה
וְנִשְׁתֶּה מַעְיְנוֹת דֵּעָה
וְנָשִׁירָה עֲלֵי נֵבֶלוְזֶמֶר תִּתְּנִי
דְעַאנִי צַוְתְּ וְלַם אַדְּרִיאֲנַא אַיְן מַוְצְעֹהּ
[קרא לי קול ולא אדעאני היכן מקומו]
בִּצַוְתְּ יַנְגִם כְּמַא אלדֻּרִיוְלַחְנֹהּ יַרְפְעֹה
[בקול ינעים כמו תוכיניגונו ישמיע ברמה]
וְחִין יֻכְפַא וְחִין שֻׁהְרִייֻשַׁוִּק סַאמִעֹהּ
[ועת ייסתר ועת יתגלהיעורר חשקת שומעו]
תִּשַׁעְשַׁע נוּר לַאח פַגְְּרִיאֲקוּם אַרְחַל מְעֹהּ
[הפציע אור, הופיע שחראקום אסע עמו]
אִדַא כַּאן דַא מִן אצְנַאנִי
[אם היה זה ממחשבותי]
וִדַא לַיַּא וִדַא מִנִּי
[זה אלַי וזה ממני]
וִדַא סַעְדִּי וּמֻסְתַּגְנִי
[זה אושרי ועושרי]
וְאִן לַם אַעְלַם אסְרַארֹהּאֲנַא מַא פַאדְּנִי
[ואם לא אדע סודותיואני, מה יועיל לי]
עֲמוֹדִי מַהֲרִי יוֹנָהוְהַתְקִינִי כְּלִי
וְנִכָּנֵס לְתוֹךְ גַּנָּהבְּתָמָר תַּעֲלִי
וְנֹאחֵזָה בְּסַנְסִנָּיווּפִרְיוֹ תֹּאכְלִי
וּמַהֵרִי עֲדִי עֶדְיֵךְ
שְׁנֵי תוֹרִים עֲלֵי לֶחְיֵךְ
וְיִנְאֶה בָּם כְּלִיל יָפְיֵךְ
תְּנִי נִזְמֵךְ עֲלֵי אַפֵּךְוְעָגִיל תִּתְּנִי
לְמַח לִי בַּארְקֻן יַלְמַעמִן אלְהַגְּרַ אלעֲצִים
[הבזיק לי ברק מבהיקמן הגלות האיומה]
דְּעַאנִי צַוְתְּ וְלַם אַסְמַעבְּקַא קַלְבִּי אֲלִים
[קרא לי קול ולא שמעתיהיה לבי מכאיב]
וִדַּמְעִי קַדּ פֻצִל יַהְמַעעֲלַי' כַדִּי רְדִּים
[ודמעותי בשפע ניגרועל לחיי בלי די]
לִאַנִּי צִרְתְּ לַם אַדְּרִי
[כיוון שהייתי כלא יודע]
עֲלַי' כַּיְף עַאדּ יְכּוּן כַטְרִי
[איך יהיה הילוכי]
עֲלַי' מַוְגַּהּ מִן אלבַּחְרִי
[עלי גל מן הים]
וִכַּיְף הִי דַּכְלַתְּ אלמַרְכַּבּתְּקוּל יַא סַאפִנִי
[ואיך היא הַכְּניסה אל האניהאמור, הו ספן]
וְאַחַר אֶעְבְּרָה יָמָּהלְהָצִיף אוֹרְבִי
וּפָנִיתִי לְבֵית עַלְמָהמְצָאתִי אוֹהֲבִי
הֲבִיאוֹתִיו לְבֵית אִמָּאלְאֶרֶץ הַצְּבִי
וְלוֹ שֵׂעָר מְאֹד שָׁחוֹר
וְצִיצָתוֹ צְרוֹר הַמּוֹר
וְזִיו פָּנָיו יְנַצַּח אוֹר
וְאָמַרְתִּי לְיוֹנָתִיבְּתוֹךְ לִבִּי חֲנִי
הֲוַאנִי מַן אֲנַא אחִבֹּהּכְּמַא אנַא צַאחִבֹּהּ
[שבה לבי זה שאהבתיושהרי אני ידידו]
חֲצַר חִין אִתִּפַאקִי בֹּהּוְחִין וַאנַא אַטְלֻבֹּה
[נוכח בהיפגשי בווכאשר אני מבקש אותו]
פִיַא נַפְסִי אֻמוּרַךּ בֹּהּוִסִר אללַּהּ בֹּהּ
[הוי נפשי, מַעיָנַי בווסוד האל בו]
פִיַא שַׁאפִי לִאֲלַאמִי
[הוי המרפא לכאבי]
סְאִלְתַּךּ אַן תֻּצִי צֻלְמִי
[ביקשתיך להאיר את חשכת חיי]
זְמַאנִי טוּל אַיַּאמִי
[כל ימי]
וִתַּגְרִף מִן עֲתִּיק אלרַאחוִתַּסְקִינִי הֲנִי
[וּשְאב מן היין העתיקוהשקני ויערב לי]
שְׁתִיָּתִי לְרַעְיָתִיבְּכוֹס הָאַהֲבָה
אֲחַזְתִּיהָ לְעֻמָּתִילְנֶגְדִּי יָשְׁבָה
וּבִקַּשְׁתִּי וּמָצָאתִילְכָל שֶׁאָהֲבָה
בְּלִבָּהּ נִדְרְשָׁה תּוֹרָה
אֱמֶת חָכְמָה מְפוֹאָרָה
וְהַמְתִּיקוּ לְמֵי מָרָה
וּמִמָּרָה סְעִי וּלְכִיבְּאֵלִים תַּחֲנִי
פִיַא רַבִּי אִגִית עַבְּדַּךּבִּלֻטְפַךּ יַא רְחוּם
[אלוהי, הושע עבדךבחסדך, הוי המרחם]
פִדַּאוִדּ מֻרְתְּגִּי עַהְדַּךּלִפֻרגַּאנַךּ יְרוּם
[כי דוד מצפה להבטחתךלרווחתך משתוקק]
תִּעִידּ שַׁעְבַּךּ אִלַי' קֻדְּסַךּוִתַּסְקִיהוּם עֻמוּם
[השב עמך למקדשךוהשקם כולם]
בִּכַּאסַ אלְגַוְת מִן עִנְדַּך
[בכוס הישע שאצלך]
אֲנַא לַךּ מֻרְתְּגִּי וַחְדַּךּ
[אני לך לבדך מצפה]
יִכּוּן פַצְלַךּ עֲלַי' עַבְּדַּךּ
[יהא חסדך על עבדך]
תִּגִיתַ אלְכֻּלּ בִפֻרְגַּאנַךּוִלֻטְפַךּ יַכְּפְנִי
[הושיע את כולם בישעךוחסדך יספיקני]
יְמֵי חֶלְדִּי אֲנִי אֶקְרָאאֱלֹהַי מַהֲרָה
שְׁלַח לִי מִמְּךָ אוֹרָהוְדַרְכִּי יַשְּׁרָה
וְהָרֵם אֶת דְּלוּת בָּרָהעֲנִיָּה סוֹעֲרָה
וְהַשְׁקִיפָה בְּנִחוּמִים
אֱלֵי גוֹיִם שְׁנֵי עַמִּים
וְיַחְדָּיו יִהֲיוּ תַמִּים
וְחִישׁ הָאֵל יְקוּתִיאֵלוְיִנּוֹן מַהֲרָה
וְהַלְלוּיָהּ
 
נוסח השיר ותרגומו לפי דיוואן 'צרור המור', מהד' צמח קיסר
גרסת הדפסה
 
על הפיוט
   פיוט במנהג יהודי תימן, המיוחס לר' דוד בן זכריה הלוי (המחצית השנייה של המאה ה-16). כפיוטים תימניים רבים אחרים, פיוטנו בנוי מחרוזות עבריות וערביות לסירוגין; אלא שבמקרה דנן נעזר המשורר בתבנית זו גם כדי לגוון את דמות הדובר בשיר, ולהחליפו כמעט מדי מחרוזת. הדמויות השונות משוחחות זו עם זו; הן מגיבות זו לזו, משדלות זו את זו, מפצירות זו בזו – ושיחתן צובעת את הפיוט בצבעים עזים ומלאי חיוניות. דרך משל, מחרוזתו הראשונה של הפיוט 'סעי יונה' מבטאת את פניית המשורר לנפשו, בהזמינו אותה למסע רוחני טהור, יחד עמו, בדרך העולה לגן עדן. המחרוזת השנייה, מנגד, מבטאת את תגובתה של הנפש למשמע הקול; הפייטן, בעדינות רבה, מתאר את הנפש כמי שנשבית בקסמיו של הקול הנעים, הגם שאינה יודעת מקורו, ומבקשת ללכת אחריו.
ועם זאת, אף שמתיאור זה עולה נימה מיסטית למחצה, דומה כי בהמשך הפיוט משתלטת נימה פילוסופית יותר: דרכה של הנפש לעולם הטוב ארוכה, ובמהלכה עליה להתמודד עם היצר הרע, המאיים עליה כסערה בלב ים. מי שמעניק לה כלים להתמודדות זו הוא דווקא השכל, ה'מצויד' בידיעת תורה ובהכרת האל, ואינו נתון למשוגות היצר. או אז משיג המשורר את מטרתו: נפשו השתלמה על ידי שכלו, וכעת ראויה היא לבוא עמו ולהדבק באלוהיו. רק בשלב זה יכול המשורר לעבור בבטחה מן הפרט אל הכלל – ממנו עצמו, מהתעלותו הרוחנית, אל העם כולו, המייחל לשוב לציון ולזכות בקיום הבטחת הגאולה האלוהית.
   
תימן ראשי | פיוט ושירה | גלריית וידאו | מאמרים | רדיו תימן | אודות
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

מכון בן צבי רננות קהילות שרות הספריה הלאומית ארכיון הצליל בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית משרד החינוך מנהל תרבות אקום