| |
|
יפת עין לבבתני  סימן ישעיה
|
|
| יְפַת עַיִן לִבַּבְתִּינִי | | זֹהַר פָּנַיִךְ הַרְאִינִי
| | בְּעִיר צִיּוֹן שִׁיר הַרְנִינִי | | וְאָז אָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ שָׁם
| | | שִׂבַּרְתִּי לִגְאֻלָּתֵךְ | | קְרוֹבָה יְשׁוּעָתֵךְ
| | אֵלִי שׁוּבָה לִמְנוּחָתֵךְ | | בִּגְדֵי יֶשַׁע הַלְבִּישֵׁנִי
| | | עוּרִי כַלָּה בַּת אֲהוּבָה | | חִזְקִי וְשׁוּבִי בִתְשׁוּבָה
| | וְלָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ | | לְמוּל קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי
| | | יָהּ בְּנֵה לִי בֵּית תִּפְאַרְתִּי | | וְהָשֵׁב אֶת עֲבוֹדָתִי
| | וְשָׁם אָשִׁיר אֶת שִׁירָתִי | | אֶמְצָא חֵן כִּי נִחַמְתָּנִי
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| ||
| | השיר, שמחברו עלום, הוא שיר המושר בעיקר לכבוד הולדת בת. בקהילות הספרדים נהוג לשיר אותו לאבי הבת כאשר הוא עולה לתורה ומכריז לראשונה על השם שניתן לבת הנולדת. השיר שייך לרפרטואר השירה החלבית אולם התקבל והתחבב גם על שאר קהילות ישראל. השיר מוכר גם כלחן לשירו של ביאליק: יש לי גן ובאר יש לי. בתו של ר' אשר מזרחי, אחד מגדולי פייטני חלב בעת האחרונה, מספרת כי התלוותה אל אביה בעת ביקורו אצל יהודי מקהילות אשכנז, בעת שהלה ניסה לנגן על פסנתרו את ניגונו של אביה בעוּד לשיר הזה. היא איננה זוכרת מי היה האיש, אך זוכרת היטב שמילות השיר שאביה לימד את לחנו היו "יש לי גן ובאר יש לי". לפי סיפור זה, יוצרו של הלחן לשיר זה של ביאליק הוא אשר מזרחי. | |
|
|
