על השיר אמנות השיר פירוש עיון בפיוט על המחבר מדרש פיוט אישי כיתבי יד ודפוסים עתיקים גרסת הדפסה  
 
 
 
יא כיל יא מחבוב יוסף בן רצ'א ממשפחת משתא
דרום תימן
יַא כִ'לּ יַא מַחְבּוּבּ וְכַּם חַדּ אַלְגַּפַא הַגְּרַךּ בַּלַשׁ קַלְבִּי וּמַא מִנַּךּ כַ'פַא
[הוי ידידי, הוי האהוב, עד מתי תהיה הסתרת הפנים? נדודיך ייסרו את לבי, והדבר ממך לא נעלם]
וַקְתִּי בַּקַא מַפְתּוּן בְּחֻבַּךּ מֻתְּלִפַא פִי בַּאבַּךּ אַלְמַפְתּוּח לִמַן כַּאן עַארִפַא
[כל הזמן אני שוגה באהבתך, הולך וכָלֶה בדלתך הפתוחה למי אשר יודע (אותך)]
סִרַּךּ מֻבַּאח לִאלְכֻּלּ וּמִנִּי אַכְ'תַּפַא אִן כַּאן עֻצֻ'ם דַ'נְבִּי פַמִנַּךּ אַלְעַפַא
[סודך גלוי לכול, אך ממני נסתר ואם רב חטאי, הרי עמך הסליחה]
פַכַּרְתּ פִי צִ'נִּי בְּאַנִּי מֻסְרִפַא לַכִּן אַקוּל לַא בֻּדּ מַא אלְכִ'לּ רַפַא
הרהרתי בלבי, מפני שאני מרבה לחטוא אלא אמרתי, בוודאי ידידי ימחל לי]
רַאגִּי אַנַא יַוְם מַא יַגִּי אַלְמֻנְצִפַא מִן יַדּ מַלִךּ בַּאגִ'י אַדַ'א קַדּ אַסְרַפַא
[מקווה אני ליום שיבוא לי מליץ היושר מיד מלך רשע שכבר הגדיל לחטוא]
צַ'נַּיְתּ אִן אַלְמֻלְךּ אַלְמֻכַ'אלִף קַדּ וַפַא אַו הוּ כַ'טַא אַלְמַסְכִּין בִּדִ'לֹּהּ קַדּ צַפַא
[דמיתי כי מלכות הרשעה כבר פָּרְעָה את חובו, או שמא חטא המסכן כבר נטהר בשפלותו]
אַלְקַלְבּ מֻתְּוַלִּע בִּחֻבּ אַלְאַהְיַפַא יַא וַיְל לִמַן יַשְׁכִּי אִלַא גַ'יְר מֻנְצִפַא
[הלב בוער באהבת רם המעלה אוי למתאונן בפני מי שאינו נוהג ביושר]
מַא לִי בִּוַקְתּ אַלְהַגְּר מֻנַאדִּם רַאיִפַא אִן אַלְכִ'צוּם כֻּלַּיְן עַלַיַּא יַדְּהַפַא
[אין לי בעת הגלות ידיד חומל כי הנה השונאים כולם אותי הודפים]
שַׁנַּתּ דִּמוּעִי פִי אלְוִגּוּן צִרְתּ אַדְּרַפַא וַאלְקַיְדּ עַלַא רִגְּלִי וּמַא אַחַדּ עַארִפַא
[זלגו דמעותי, על הלחיים היו ניגרות והכבל על רגלי ואין שם אל לבו]
תּוּבּ יַא חַבִּיבּ אַלְקַלְבּ עַלַיַּא וַאלְטֻפַא גַּוְר אַלזַּמַן וַאלְהַם עַלַיַּא מֻצְ'עִפַא
[שובה אלי אהוב הלב, וחמול עוולת הזמן והיגון עלי כפלו]
אַלְעַבְּדּ הַאיִם בַּיְן אַלאַעְדַּא כַ'איִפַא וַאלְכֻצְם פִי קַתְּלִי דַּוַאם יַתְּחַלַּפַא
[העבד הומה, בין האויבים חָרֵד והשונא להרגני תמיד נשבע]
אַרְגּוּךּ יַא מַוְלַאי תֻּגִ'יר פִי גַ'ארַתַּךּ לַא חַוְל וַלַא קֻוַּה וְכַּם חַלּ אַלְגַּפַא
[אקווה אליך, אדוני, קנא קנאתך לא בחיל ולא בכוח, ועד מתי הסתר הפנים?!]

גרסת הדפסה
 
על השיר
   פיוט ממסורת תימן, מסוג 'נשיד'. מחברו הוא יוסף בן רצ'א ממשפחת מַשְׁתָּא, שם משפחתו של ר' שלום שבזי, ושמו חתום בראשי הבתים. אין בידינו שירים ידועים אחרים ממחבר זה, ואולם שם משפחתו וצורת השיר מעידים שהשיר התחבר בתקופה קדומה.
במנהג תימן נהוג לשוררו בסעודת חתנים בשבעת ימי המשתה, ואולם הוא יפה גם לכל עת.
השיר כתוב בנימה אישית. המשורר מתאונן על ייסורי הגלות ועל הריחוק מהאל ("הסתר הפנים") ותולה את כל אלה בחטאיו. הוא מייחל ליום שבו יגיע הקץ לצערו ויבוא הגמול הרע לאויביו ולמציקיו.
השיר נתחבב על יהודי עדן, ונתחברו לו לחנים רבים בקהילה זו.
   
תימן ראשי | פיוט ושירה | גלריית וידאו | מאמרים | רדיו תימן | אודות
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

מכון בן צבי רננות קהילות שרות הספריה הלאומית ארכיון הצליל בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית משרד החינוך מנהל תרבות אקום