Hebrew
     
  
The Piyut Poetic Art Commentary In-Depth Look The Poet Personal Commentary Manuscripts and Early Printed Works Print  
 
 
 
Dayenu
כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ
אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם
וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִיםדַּיֵּנוּ
אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים
וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶםדַּיֵּנוּ
אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם
וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶםדַּיֵּנוּ
אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם
וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָםדַּיֵּנוּ
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם
וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּםדַּיֵּנוּ
אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם
וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָהדַּיֵּנוּ
אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה
וְלֹא שִׁקַּע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹדַּיֵּנוּ
אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ
וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָהדַּיֵּנוּ
אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה
וְלֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּןדַּיֵּנוּ
אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן
וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּתדַּיֵּנוּ
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת
וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַידַּיֵּנוּ
אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי
וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָהדַּיֵּנוּ
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה
וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵלדַּיֵּנוּ
אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָהדַּיֵּנוּ
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה טוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ
שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם
וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים
וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם
וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם
וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם
וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם
וְהֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה
וְשִׁקַּע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ
וְסִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה
וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן
וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת
וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי
וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה
וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ

Print
 
The Piyut
  
  
   פיוט זה הוא מן הקטעים העתיקים ביותר בהגדה. נמנים בו הנסים והחסדים שעשה הקב"ה עם בני ישראל משעת יציאת מצרים עד בנין בית המקדש, כרשימה של מעלות-מדרגות, שהאחת גבוהה מחברתה. כל מעלה מסתיימת במלה דיינו, לומר שבכל מעלה ומעלה כשלעצמה היינו מסתפקים ומודים לקב"ה עליה. על אחת כמה וכמה עלינו להודות ולשבח על כך שעשה עמנו את כל החסדים הללו.
החוקר ד' גולדשמידט משער כי הפיוט התחבר במאה הראשונה לספירה, עדיין בתקופת בית המקדש. ההשערה שהשיר חובר בזמן בית המקדש השני מתבססת על כך שגולת הכותרת של השבח שבו, היא בניין בית הבחירה, שבנה לנו הקב"ה לכפר על כל עוונותינו. כיוון שלא מוזכרת בשיר המציאות הקשה שלאחר החורבן ואין בו הבעת כיסופי בניית המקדש לעתיד לבוא, משערים כי אכן נכתב בזמן בית שני. הפיוט אינו מופיע במשנה, בתוספתא, בתלמודים ובמדרשים, אך קיים כבר בטפסים קדומים של ההגדה, כמו בזה של ר' סעדיה גאון. שם הוא ממוקם כתוספת בלתי מחייבת לנוסח ההגדה. אין הפיוט מופיע בנוסח ההגדה של הרמב"ם.
כיוון שכל עניינו של הפיוט הזה אינו אלא לשבח את הקב"ה, ואין הוא מכיל כלל תיאורי הסבל והשעבוד שקדמו לגילוי חסדי האל, אין הוא תואם את המבנה הבסיסי של ההגדה - 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח', ולכן טוען גולדשמידט, שכנראה הפיוט לא חובר כדי להיאמר בליל הסדר, אלא לצרכים אחרים, אולי כשיר שיושר בעת הבאת הביכורים למקדש. לפי הערכה זו הוא שולב בהגדה מאוחר יותר.

לפי מנהג יוצאי אפגניסטן ופרס, החל מהשורה 'אלו סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה ולא האכילנו את המן' מצליפים המשתתפים בליל הסדר זה בזה באמצעות בצל ירוק או כרישה.
   
   
   


Home | Piyut Archive | Introductions | Khilot Sharot
Weekly Piyut | 12 Select Piyutim | Send A Piyut | What's New
Links | Events | Contact Us | About The Site
Morfix All searches on site are done in cooperation with
© All rights reserved, Snunit (see terms of use)

סמל אקום