|
|
| |
| שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ
| | עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה:
| | "עִשַּׂרְתֶּן? עֵרַבְתֶּן?
| | הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר!"
| | סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה –
| | אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי
| | וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים
| | וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת
| | אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי
| | וּמְעָרְבִין
| | וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין
| | אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא:
| | תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| ||
| | קטע מתוך תפילת קבלת שבת במנהג הקהילות הספרדיות וקהילות אשכנז (למעט הקהילות החסידיות). בביצוע שלפנינו בחר אהוד בנאי לקטוע את רצף הפסוקים הנאמרים במקור ולצרף קטעים שאינם סמוכים זה לזה, זאת מתוך ניסיון להציע פרשנות שונה לקטע תפילה זה, דווקא מתוך כך.
חלקו הראשון של הקטע המושר הוא קטע מן המשנה האחרונה (משנה ז) בפרק 'במה מדליקין' (פרק ב) במסכת שבת, הנאמר כולו בתפילת ליל שבת. משנה זו עוסקת בדברים האחרונים שיש לדאוג להם קודם שתרד החשכה ותיכנס השבת – מעשרות, עירוב והדלקת נרות. שירתו של אהוד בנאי קוטעת את המשנה לאחר פתיחת חלקה השני - העוסק בזמן בין השמשות, שבו יש ספק אם כבר נכנסה השבת – ועל כן כבר אסור לעשר בו מה שחייב בוודאי במעשרות, ואף אסור להדליק בו נרות.
לאחר קטיעת המשנה מושר הקטע האחרון של התפילה - אמר ר' אלעזר.. תלמידי חכמים מרבים שלום... - שהוא ברייתא בתלמוד הבבלי (שבת סד, ע"א) - הנאמרת בסוף כל לימוד במניין בבית כנסת. באמצעות ברייתא זו, המדברת על ערך השלום בין תלמידי החכמים, נפרדים הלומדים או הקוראים מתלמודם וכן זה מזה לשלום.
בגרסה המלאה הביטוי 'ספק חשכה' מתייחס להוראה הלכתית - אם המצב הוא 'ספק חשיכה' הרי ש"אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות, אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין". אבל בגרסה המוקלטת, המקוצרת, הביטוי 'ספק חשיכה' מציע פרשנות מעט שונה - הדלקת נר השבת ולימוד תלמידי החכמים באים להאיר את העולם בשעה שהוא הולך ומחשיך.
| |
|
|
