ישמח משה - מתוך התפילה

פסקת הפתיחה של הברכה הרביעית מתפילת העמידה בשחרית של שבת. הפסקה מדברת בשבחו של משה רבנו, שזכה לקבל מן הקדוש ברוך הוא שתי מתנות טובות – מאור-פנים נסי, והשבת – ובסופה היא מַקדימה ציטוט של כמה פסוקים הנוגעים לעניינה של השבת מספר שמות. הפסקה, היפה מאוד כשלעצמה, אך חריגה מעט בלשונה ובנושאיה מרוב הברכות המצויות בתפילות הקבע, התמיהה רבים; ויש אף שהסתייגו מאמירתה, והציעו להחליפה בנוסח 'אתה בחרתנו' הנאמר בימים טובים – כך רש"י למשל – אם כי עמדה זו לא הותירה חותם בהלכה הנוהגת לדורות.
חוקרי תפילה ופיוט בני זמננו (מנחם זולאי ואהרן מירסקי) העלו כי למעשה אין זו ברכה 'רגילה', אחת מני רבות, אלא שריד זעיר של פיוט קדום שנשתקע בתפילת שחרית של שבת. הגילוי לא הושג באמצעות מציאת נוסח שלם של הפיוט המלא, אלא בדרך מקורית, מפתיעה ומרתקת יותר – בזכות זיהוי שינוי נוסח במילה אחת בלבד; בעקבות איתור כתבי יד בהם הנוסח בדו-טור השלישי אינו "וּשְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים", אלא רק "לוּחוֹת אֲבָנִים", נתברר פתאום כי בנוסח ה'ברכה' משוקע אקרוסטיכון של האותיות הרצופות י-כ-ל: "יִשְׂמַח"-"כְּלִיל"-"לוּחוֹת". מכאן, בהתחשב בכך שמדובר בברכה הרביעית בתפילת העמידה, ובהנחה שכל ברכה זכתה לקטע פייטני קצר שאחז אקרוסטיכון של שלוש אותיות, שיערו החוקרים שהברכה הראשונה עוטרה בפיוט שסימנו אותיות א-ב-ג, השנייה – פיוט שסימנו ד-ה-ו, השלישית – פיוט שסימנו ז-ח-ט, והברכה הרביעית, זו שלפנינו – י-כ-ל, וכן הלאה שאר הברכות, עד להשלמת האלף-בית.
הנה כי כן, בהעלאת הפסקה באתר 'הזמנה לפיוט' יש מידה של צדק ספרותי-היסטורי: "ישמח משה" חוזרת, בשעה טובה, לסביבתה הטבעית.