Piyut

הפכו לדף הבית	English
לחיפוש מתקדם

מאגר הפיוטים

מדריך לעולם הפיוט


אלה אזכרה (טיהר ר' ישמעאל) לא ידוע לחן: תימן

אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה

כִּי בְלָעוּנִי זְאֵבִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה

כִּי בִימֵי קֵיסָר לֹא עָלְתָה אֲרוּכָה

לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מְלוּכָה

בְּלָמְדוֹ סֵפֶר מִפִּי מְשׁוּלֵי עֲרֵמַת

וְהֵבִין וְדִקְדֵּק בְּדָת רְשׁוּמַת

וּפָתַח בְּאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים וְחָשַׁב מְזִמַּת

וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת

גָּבַהּ לֵב בְּלִיַּעַל עוֹבֵד אֱלִילִים

וְצִוָּה לְמַלּאֹת פְּלַטְרוֹ מַנְעָלִים

וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים

מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים

דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ

וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ דִּין כָּזָב לְאָמְרוֹ

כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וְאוֹרוֹ

כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ

הֵם הֱשִׁיבוּהוּ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא

נָאַם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ

לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ

וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ

וְאַתֶּם קַבְּלוּ דִין שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם

כִּי מִימוֹתָם לֹא נִמְצְאוּ כָּכֶם

וְאִם הֵם חַיִּים הֵבֵאתִי דִינָם לִפְנֵיכֶם

וְאַתֶּם תִּשְׂאוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵיכֶם

זְמַן תְּנָה לָנוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים

עַד שֶׁנֵּדַע אִם הַדָּבָר נִגְזַר מִמְּרוֹמִים

וְאִם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים וַאֲשֵׁמִים

נְקַבֵּל גְּזֵרַת מָלֵא רַחֲמִים

חָלוּ וְזָעוּ וְנָעוּ כֻּלָּמוֹ

עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע כֹּהֵן גָּדוֹל נָשְׂאוּ עֵינֵימוֹ

לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם לַעֲלוֹת לַאֲדוֹנֵימוֹ

לָדַעַת אִם יָצְאָה הַגְּזֵרָה מֵאֵת אֱלֹהֵימוֹ

טִהַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת עַצְמוֹ וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּסִלּוּדִים

וְשָׁאַל מֵאֵת הַמַּלְאָךְ לְבוּשׁ הַבַּדִּים

וְנָאַם קַבְּלוּ חֲכָמִים צַדִּיקִים וִידִידִים

כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחֲרֵי הַפַּרְגּוֹד כִּי בְזֹאת אַתֶּם נִלְכָּדִים

יָרַד רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְהִגִּיד לַחֲבֵרָיו מַאֲמַר הָאֵל

וְצִוָּה בְלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכֹחַ וָאֵל

וּשְׁנַיִם מֵהֶם הוֹצִיא תְחִלָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע כֹּהֵן גָּדוֹל וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל

כְּרֹת רֹאשׁוֹ תְחִלָּה הִרְצָה מִמֶּנּוּ לִבְעוֹן

מֵרְאוֹת בְּמִיתַת מְשָׁרֵת לְדַר מָעוֹן

לְהַפִּיל גּוֹרָלוֹת צִוָּה צִפְעוֹן

וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן

לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ מִהַר כְּשׁוֹר פָּר

וְצָרַח עָלָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּקוֹל מַר כַּשּׁוֹפָר

הַלָּשׁוֹן הַמְּמַהֶרֶת לְדַבֵּר אִמְרֵי שְׁפָר

אֵיכָה לוֹחֶכֶת אֶת הֶעָפָר

מַר מְאֹד בָּכָה עָלָיו בַּחֲרָדָה

בַּת בְּלִיַּעַל לְקוֹל בִּכְיָתוֹ עָמְדָה

תֹּאַר יָפְיוֹ בְּלִבָּהּ חָמְדָה

וְשָׁאֲלָה מֵאֵת אָבִיהָ מִיתָתוֹ לְהַעֲמִידָהּ

נִאֵץ בְּלִיַּעַל דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ

לְהַפְשִׁיט אֶת עוֹרוֹ מֵעַל פָּנָיו שָׁאֲלָה מֵאִתּוֹ

לֹא אֵחַר שׂוֹנֵא דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ

וְצָרַח רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּקוֹל מַר לְיוֹצֵר נִשְׁמָתוֹ

שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה

זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ עוֹטֶה כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה

אוֹיֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא

וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה

עָנְתָה בַת קוֹל מִשָּׁמַיִם

אִם יִהְיֶה קוֹל אַחֵר אֶהְפֹּךְ עוֹלָם לְמַיִם

לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִם

גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְקַיְּמֵי דָת יוֹמַיִם

פְּקִידִים נֶהֶרְגוּ מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת

מְלֵאֵי מִצְוֹת כָּרִמּוֹן וְדוֹרְשִׁים בְּכָל זָוִיּוֹת

וְצִוָּה לְהוֹצִיא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת

וְסָרְקוּ אֶת בְּשָׂרו בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל פִּיפִיּוֹת

צִוָּה לְהוֹצִיא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן מִבֵּית אוּלַמּוֹ

בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת כָּרְכוּ גָּלְמוֹ

וּסְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר שָׂמוּ עַל לִבּוֹ לְעַכֵּב עַצְמוֹ

מִיָּד נִשְׂרַף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ

קוֹנְנוּ עַם לֹא אַלְמָן

כִּי עֲנָוִים הוֹרָגוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָן

לְשֵׁם שָׁמַיִם מָסְרוּ עַצְמָן

בַּהֲרִיגַת רַבִּי חֻצְפִּית הַתֻּרְגְּמָן

רְעָדָה תֶאֱחֹז כֹּל שׁוֹמְעֵי שָׁמוֹעַ

וְתַזִּיל כָּל עַיִן דֶּמַע דָּמוֹעַ

וְיֵהָפֵךְ לְאֵבֶל כָּל שַׁעֲשׁוּעַ

עַל הֲרִיגַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ

שִׁחֲתוּנוּ בְּנֵי עֲדִינָה שׁוֹמֵמָה

וְהֵרֵעוּ לָנוּ מִכָּל מַלְכֵי הָאֲדָמָה

וְהָרְגוּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה וְכַמָּה

בַּהֲרִיגַת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן דָּמָא

תָּקְפוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לְהָפֵר

וּמֵאֲנוּ לָקַחַת הוֹן וָכֹפֶר

כִּי אִם נַפְשׁוֹת הוֹגֵי אִמְרֵי שֶׁפֶר

כְּמו רַבִּי יִשְׁבָּב הַסּוֹפֵר

יְחִיתוּנִי צוֹרְרַי וּמְעַנַּי

וּמָלְאוּ כְרֵסָם מֵעֲדָנַי

וְהִשְׁקוּנִי רוֹשׁ וּמַר וְלַעֲנַי

בַּהֲרִיגַת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי

דִּבַּרְתָּ בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה

הֵן עַתָּה אֵשׁ אוּרָם כָּבָה

כִּי הֵם הִסְכִּימוּ לַהֲרֹג עֲשָׂרָה צַדִּיקִים בְּאֵיבָה

עִם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא

נַאֲקַת חָלָל בְּכָל דּוֹר בְּכִלָּיוֹן וָחֶרֶץ

סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ כְּטֻמְאַת הַשֶּׁרֶץ

מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ

עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

לחנים וביצועים נוספים

על הפיוט

'אלה אזכרה', המושר בקהילות אשכנז ב'סדר העבודה' לקראת סוף תפילת מוסף של יום הכיפורים, ובקהילות הספרדיות כקינה בתשעה באב, הוא ככל הנראה המפורסם והנפוץ ביותר בין הפיוטים המספרים את מעשה 'עשרת הרוגי מלכות'. על מחברו – פייטן בשם יהודה (לאחר אקרוסטיכון האלף-בית בראשי המחרוזות, משוקעות בפיוט אותיות שמו, בצירוף אותיות 'חזק') – איננו יודעים כמעט דבר, לבד מכך שנראה כי נשען בחיבור פיוטו על מדרש 'אלה אזכרה' שנשתמר בכתבי יד שונים.
הפיוט מתאר בפירוט רב כיצד נהרגו עשרה תלמידי חכמים חשובים מן התקופה התנאית בגזרת המלכות. לפיוט סיפור מסגרת, החושף את הרקע לאותה מזימה איומה: על פי הפייטן, ראשית המעשה היא בכך שהקיסר למד תורה אצל תלמידי החכמים, ומתוך לימודו יכול היה להאשים את אבותיהם על שמכרו את יוסף למצרים ועברו על איסור "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, יז); טיעון זה משמש לו כתירוץ כדי לגזור עונש על תלמידי החכמים שבדורו, שנדרשו כביכול לכפר בכך על פשעם של אחי יוסף. הפיוט מעלה על נס את קידוש השם של תלמידי החכמים, שקיבלו על עצמם את הדין.
הפייטן אינו בוחל במילים כדי לזעזע את שומעיו; תיאורים מחרידים של מיתות משונות מאפיינים חלקים נרחבים בפיוט. אלא שלקראת סופו, ניכרת היחלשות מסוימת ברמת התיאור והירידה לפרטים; או אז מסתפק הפייטן בהיגדים כלליים על הצרות הרבות מהן סבל עם ישראל. היחלשות זו ניתן אמנם להסבירה ברצונו של הפייטן שלא להאריך את הפיוט יתר על המידה; אך אפשר אולי גם להסבירה בכך שהפייטן עצמו נרתע בשלב כלשהו מתיאוריו שלו, ואינו יכול לשאת אותם יותר. כך או כך, שילובו של הפיוט בתפילות הימים הנוראים נועד כנראה לא רק כדי לעורר את הלבבות לבקשת סליחה, אלא גם כדי להזכיר לקדוש ברוך הוא את סבלם של תלמידי החכמים, בבחינת "בזכות אבות תושיע בנים".

דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות

פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר

מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר

החיפוש באתר זה הוא בשיתוף