| |
|
ואולי רחל ישראל לחן: יהודה שרת |
|
| וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם
| | וְאוּלַי
| | מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגָּן
| | לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת אַפָּי
| | | מֵעוֹלָם בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים
| | שֶׁל קָצִיר
| | בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלֻמוֹת
| | לֹא נָתַתִי קוֹלִי בְּשִׁיר
| | | מֵעוֹלָם לֹא טָהַרְתִּי בַּתְכֵלֶת שׁוֹקְטָה
| | וּבְתֹם
| | שֶׁל כִּנֶרֶת שֶׁלִי...הוֹ כִּנֶרֶת שֶׁלִי
| | הֶהָיִיתְ אוֹ חָלַמְתִי חֲלוֹם
|
 |
|
|
|
|
|
| על הפיוט |
|
| | אוחיל יום יום אשתאה עיני תמיד צופיה, מתי אבוא ואראה אדמת קדש טבריה (ר' דוד חסין). ארץ ישראל ונופיה היוו מושא של געגוע וכמיהה לדורות של יהודים שלא זכו לראות בעיניהם את הארץ. המפגש המחודש של דור החלוצים עם ארץ ישראל מפגש שפתאום הפך את המציאות לחלום, אך עדיין החלום כל כך חזק שהוא ממשיך להתקיים גם בתוך המציאות הממשית של התיישבות וחיים בארץ, תחושה ששירה של רחל כה מיטיב לתאר.
כשמקשיבים לביצוע של ר' חיים לוק למילים " הוי כינרת שלי" אפשר לשמוע ברקע דורות של פייטנים שחלמו על הארץ.
| |
|
|