פיוט זה מושר בקהילות יהודי המזרח וצפון אפריקה כחלק מן הסליחות של חודש אלול וכן בראש השנה וביום הכיפורים. פשטות לשונו הקצרה והמדויקת מזמינה את המתפלל להבעה כנה של רגשותיו בפנייתו אל ה'. על רקע הלשון הנקיה והפשוטה הזאת בולטים כאן שני משחק הלשון - תבישנו/תשיבנו (ריקם), וכן סלח/שלח (ישועה). באמצעותם מודיע המתפלל על נוכחותו במקום התפילה - כיוון שהוא כבר הגיע לחלות פני ה' ולבקש ממנו כפרה. כל שיבה ריקם, ללא ריצוי וללא כפרה, תהיה שיבה של בושה ומפח נפש. לעומת זאת סליחה תתבטא בשליחה של ישועה ורחמים.
Unknown
